נוסיפה קרשים למדורה

סיקור הילולת מירון, כל הערוצים

שנה לאחר אסון מירון הנוראי, פתחו אמש משדרי האקטואליה את החמ"ל הביטחוני המיוחד וגייסו את האנרגיה שהם הכי מיומנים בה: צפירות חשש והרגעה עולות ויורדות. בפועל מדובר בכיבוי צופים תרתי משמע על מדורת השמחה של ל"ג בעומר. חבל, המינון הנכון היה גם לחשוש וגם לשמוח.

זה המקום להזכיר לכל האולפנים בכל הערוצים: ל"ג בעומר הוא עדיין חג חשוב בישראל, והעלייה להר מירון היא מסורת שמחה שבה נטלו חלקים גדולים של הציבור במשך עשרות שנים.

אבל את מגישי מהדורות אחר הצהריים, אנרגיות שמחת חג פחות עניינו. הם תפקדו אמש כמו מפקדי הכוחות בשטח, כשהמסר האחיד והיחיד "רק שהאירוע יעבור בשלום". אז נכון שטלוויזיה מסחרית ניזונה ומרוויחה מזריעת פחד בקרב הצופים, הרי העצמת היסט ריה שווה רייטינג - אבל בין לבין אפשר לקבל שמחת חג ושימת הדברים בפרופורציה? ברשותכם קצת מספרים: ההילולה במירון משכה בשנים שלפני האסון כ 400 אלף חוגגים, שהם פלוס מינוס פי שלושה ממבקרי ההר בשנת האסון הנורא, שהיתה כזכור שנת הקורונה. השנה אושר מספר מבקרים בהר של כמה אלפי אנשים בלבד, מספר השקול לכמות מוכרי המים והבייגלה בשנים רגילות. כל תחקירנית מתחילה יודעת שאם ההר ידע להכיל פי שלושה מבשנה שעברה, ואמש הותרו לעלות אליו כמה אלפים בודדים, תו סיפו לכך דריכות וזהירות שיא של המשטרה והחוגגים - פוטנציאל הסכנה לא באמת מצדיק הדלקת פאניקה קולקטיבית.

"הצלחת לישון בלילה?", שאל אלמוג בוקר את אחת האחראיות לשלום המבקרים בהר, באייטם שכולו הוקדש לסידורי אבטחה, והוא לא היחיד. גם בערוצים המקבילים נכחה רק הפוסט טראומה, ואפשר לשאול: אם תקשורת ישראלית אמורה לתפקד רק כחדר פאניקה - מה עם טיפה'לה סיקור מתבקש של חג חשוב במסורת שלנו?

במקביל לאווירת הדיכי, דווח על אישור השר לביטחון הפנים עמר בר לב לקיום מצעד הדגלים בירושלים - בואו נתפלל שגם צעדות השמחה ביום חגה של עיר הבירה, לא יהפכו למשדרי עדכון ביטחוניים ויפספסו את מהות האירוע.

● ● ● בזמן שב"חתונה ממבט ראשון" הסתבכו עם ניסיון הנרמול של כלה במידה פלאס סייז, והתוצאה על המסך, סליחה על המטאפורה, דמתה לפיל בחנות חרסינה שמתרסק על הסחורה לתדהמת באי החנות, "קשת" כבר הניעה את גלגלי הפרומו לכיוון מוצ"ש הק רוב, שבו תישבר הכוס בשידוך מעורר שיח נוסף: זוג גייז ישראלי אמיתי. מישהו שתה מיץ אומץ.

בינתיים, מתחת לרדאר, ב"כאן דיגיטל" מסמנים השבוע "וי" כפול על אומץ, ומשחררים לרשת סדרה גם להט"בית וגם מהמגזר הדתי. "ארון הקודש" )לא עייפנו מהשם הזה בהקשר הזה?( היא דוקו רשת, שלפי הפרק הראשון מגיעה לתמוך בתופעת הלהט"ב במגזר הדתי כשהיא מגייסת את הטון אנד סטייל של חטיבת הדיגיטל: טיפול דוקומנטרי בגובה העיניים בשילוב השפה הגרפית הקלילה. פרק הפתיחה מלווה את עומרי ודניאל, תלמידי ישיבת הסדר בני ,19 לאורך אחד הדייט הראשונים שלהם בלילה ירושלמי. המצל מה מלווה אותם כשהם מנהלים שיחה בוגרת וכנה מצד אחד, אך מהוססת ותמימה ברמת דייטים ביסודי בחברה החילונית.

לפי הפרק הראשון, החן שלה הוא בצניעותה, בנון דרמה שהיא מייצרת מהדרמה. את הסערות היא משאירה לרשתות, שם התגו בות נעות בין "יבוא יום שבו גייז דתיים לא יהוו הצהרה פוליטית מהלכת" לבין "עוד ניסיון עלוב של הכנופיה הפרוגרסיבית לנרמל את יוצא הדופן". יהיה מעניין, ועם גרפיקות שוות.

החן שבצניעות. "ארון הקודש"