כשהברגים רופפים

כל מי שהחליף פעם גלגל מפונצ'ר, יודע שאת החיזוק הסופי של הברגים יש לבצע אחרי שמורידים את הרכב מהג'ק. הסיבה היא, שמשקלו של הרכב מחליש את הת נגדותם של הברגים ומאפשר להדק אותם כמו שצריך.

להיות ראש ממשלה עם חמישה מנדטים זה לא רק "לא מוסרי", כפי שטען בנט עצמו לפני הבחירות. חמישה מנדטים הם משקל נוצה פוליטי שלא מאפשר לרה"מ להדק את הברגים בקואליציה )עידית סילמן(, בלשכה )שמרית מאיר( ובמאבק על הריבונות בכל חלקי הארץ. התרופפות הברגים המהירה הזו מאפשרת כבר עכשיו להתחיל לסכם את תפקידה ההיסטורי של ממשלת בנט לפיד עבאס. מאז ממשלת נתניהו הראשונה, הצליח השמאל לעלות לשלטון לאפיזודות קצרות שתרומתן העיקרית לציבוריות הישראלית היתה חשיפת חוסר התוחלת של פתרון שתי המדינות.

תפקידה ההיסטורי של ממשלת השמאל הנוכחית מרחיק לכת אפילו יותר: הפיילוט של הכנסת רע"מ לקואליציה העמיד בסימן שאלה חמור גם את האפשרות לדו קיום עם חלק מערביי ישראל, שמתעקשים להזדהות עם הלאומנות הפלשתינית. יש הבדל עצום בין ווליד טאהא, שהצהיר על תמיכתו בחמאס מספסלי האופו זיציה, ובין ווליד טאהא שמצייץ על "פרצופו המכוער של הכיבוש הארור שרצח את העיתונאית שירין אבו עאקלה בדם קר" - כשהוא שותף מלא לשלטון. ווליד טאהא האופוזיציונר הוא קוריוז, לעומת זאת, ווליד טאהא כמשענתה של ממשלת ישראל הוא פרומו מבהיל למדינת כל אזרחיה. אם יש תפקיד היסטורי לממשלה, הוא טמון בבהלה הזו.

גם אנחנו, היהודים, וגם אזרחי ישראל הערבים, שרו צים להמשיך לחיות לצידנו בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון - ויש רבים כאלה - צריכים להיבהל.

אנחנו צריכים להיבהל מקריאות ההסתה "ברוח ובדם נפדה את השאהיד" באוניברסיטאות שלנו; אנחנו צרי כים להיבהל מהחולצות עם רובה ;M16 ואנחנו צריכים להיבהל מדגל פלשתין על הר הבית. "להיבהל" אין משמעותו לפחד. זאת הארץ שלנו. האחיזה בה, שבשבוע שעבר גבתה למרבה הכאב את חייו של לוחם הימ"מ נעם רז ז"ל, הביאה את העם היהודי לשגשוג ולביטחון חסרי תקדים. להיבהל זה לפעול באופן בהול.

אגדה תלמודית מספרת ש 40 שנה לפני חורבן בית שני, היו שערי בית המקדש נפתחים מעצמם בלילות כדי לקבל את פני האויב: "והיו נועלים דלתות ההיכל מבערב, ומשכימים ומוצאים אותם פתוחים". פתיחת השערים בפני הכוחות, שבסופו של דבר יחריבו את ירושלים, נעשתה בלילה, בהיחבא.

גם בישראל המודרנית יש כמה וכמה היכלות חשובים שדלתותיהם נפתחו לרווחה בפני שוחרי חורבננו. דוג מאות מהיכלי האקדמיה והתקשורת יש בשפע: השבוע התוודענו למסיר הדגלים האלים ג'לאב כיואן, שהתאגיד העסיק כמפיק אקטואליה ברדיו ושישוב לתפקידו שם בתום תקופת השעיה. הפלישה הפוסט ציונית העקבית והשקטה להיכלי עיצוב התודעה הישראלית הביאה אותנו למצב אבסורדי: לקבוע היום שאסור להשלים עם קריאות פלשתיניות לאומניות שמעודדות פגיעה ביהודים בליבה של אוניברסיטה ישראלית. זה נשמע כמעט אנטי דמוקרטי, אבל זו בדיוק הפעולה הבהולה שצריך לעשות.

אין בעולם דמוקרטיה חפצת חיים שמאפשרת לאזר חיה להזדהות כך באין מפריע עם אויב ששואף להחריבה.

דוגמאות מהיכלי האקדמיה והתקשורת יש בשפע: הפלישה הפוסט ציונית העקבית והשקטה להיכלי עיצוב התודעה הישראלית הביאה אותנו למצב אבסורדי