הטעות של בני גנץ

שר הביטחון בני גנץ הזהיר השבוע את חברי סיעתו מ"מדינה יהודית בין חדרה לגדרה". הוא חושש, לדבריו, מכך שבגליל ובנגב נוצר רוב לא יהודי. גנץ הקריא הודעת ווטסאפ ויראלית, שבה מתגאה מישהו בהשתלטות על שטחים גדולים במדינה, ועל דחיקת רגלי היהודים. המסקנה של גנץ היא הגברת המשילות וסיוע למגזר הערבי. הפתרונות שלו חיוביים, אבל קשה להבין מה הקשר בינם לבין אזה רתו. ובאשר לאזהרה עצמה - גם היא בלתי מובנת. גם אם נכון שהמלך עבדאללה הראשון רצה בנגב, וגם אם נכון שזו היתה הצעתו של הרוזן ברנדוט, אפילו אז, בשנות ה 40 המאוחרות וה 50 הראשונות זה לא היה איום ריאלי, כל שכן היום. שום גורם לא ייקח מישראל את הנגב והגליל. הבעיה האמיתית היא הסכנה פן מיעוט יהודי ישלוט, במישרין ובעקיפין, ברוב פלשתיני. מצב זה יעמוד בניגוד לחזון הציוני ולערכים הדמוקרטיים הבסיסיים שישראל מתגאה בהם, ובצדק.

גנץ מזהיר מכך שישראל תידחק אל גבולות החלטת החלוקה של האו"ם מ ,1947 אבל מי שחושש מכך צריך לעשות הכל, אבל הכל, כדי להגיע לגבול מוסכם על בסיס גבול ,1967 עם תיקונים הדדיים, לפני שנהפוך למיעוט ממערב הירדן.

אישית, אני סבור כי הדרך המועדפת היא לקבוע את הגבול במסג רת קונפדרציה בין שתי מדינות, שתוכל למנוע צורך לפנות מבתיהם את הישראלים שיימצאו ממזרח לגבול, אבל אברך על כל מה שיביא לגבול בינינו.

מדינה ריבונית, המעניקה שוויון לאזרחיה, איננה רשאית להשתמש במושגים שאפיינו את המאמץ הציוני ההרואי לפני הקמת המדינה, ואת העשורים הראשונים של ישראל באשר ל"ייהוד הגליל" או לייהוד אזו רים אחרים בארץ. בדיעבד, היה זה צירוף של אפליה וחוסר אפקטיביות.

מנהיג ציוני שרוצה להבטיח רוב יהודי יציב בישראל, לצד הבטחת שוויון מלא למיעוט הערבי הגדול בתוכנו, לא יוכל לעשות זאת בעזרת הפתרונות המוצעים על ידי שר הביטחון. יש להבדיל בין בעיית משילות שהכרחי לטפל בה, ויפה שעה אחת קודם, לבין הסוגיה הדמוגרפית, שלא תיפתר על ידי העברה אזרחית מכאן לשם בתוך הריבונות הישראלית.

גנץ היה צריך להיות ראש החץ בממשלתו, כדי להתריע מפני המ דיניות הילדותית והמסוכנת של הימנעות מפגישות עם המנהיגות הפ לשתינית, והימנעות מכל ניסיון להגיע איתה להסכם. הזמנת הנשיא מחמוד עבאס לביתו בראש העין היתה מעשה חשוב, אך סמלי בלבד. במקום להיאבק בראש הממשלה על קרדיט ולהתלונן בפניו על שאינו מזכיר אותו כראוי בנאומיו, מוטב לגנץ לנסות לשכנע את בנט להפ סיק את מדיניות הבומרנג שבבריחה מפתרון מדיני וממפגש עם המנהיג הפלשתיני המחויב לשלום.