זועבי וסילמן, מניסיון אישי: התפטרות מהכנסת היא הפתרון
ח"כ ג'ידא רינאוי זועבי, ששובצה ברשימת מרצ, היא ככל הנ ראה אדם עם ערכים, ממש כמו מקבילתה בימינה, ח"כ עידית סילמן. כשמצאה עצמה לפני חודשים אחדים בפעם הראשונה בכנסת, לא העלתה זועבי על דעתה שתהיה חברה בקואליציה בראשות אחד הפוליטיקאים הימנים ביותר בישראל. היא לא ציפתה לכך שתיאלץ להתפשר, כמעט בכל יום, על עיקרון אחר, והיא שואלת עצמה, ככל הנראה: "למה זה אנוכי?".
הקש ששבר את גבה, על פי דבריה, היה תמונת המשטרה המתע מתת עם נושאי ארונה של שירין אבו עאקלה.
זועבי התקשתה להשלים עם אחריותה הקואליציונית לקיפאון המ דיני המוחלט, להחלטות על בנייה ביו"ש ולהתנהגות כוחות הביטחון, ותחושותיה דומות מאוד לאלה של כל חברי הכנסת האחרים של מרצ. אלא שהם קיבלו החלטה אסטר טגית חשובה וקשה מאוד, והיא חשה שאינה יכולה עוד להיות חלק ממנה. היא רוצה להשתח רר מכל אחריות מוסרית שתוטל עליה בגין החלטות המנוגדות באופן קיצוני לדעותיה שלה.
אבל אם אכן השאלה המוס רית אידיאולוגית היא זו המציקה לה, לא צריכה להיות לה דילמה באשר להמשך דרכה הפוליטית. ממש כמו סילמן, גם עליה לב חור בדרך הפשוטה וההגיונית ביותר - להניח על שולחנו של יו"ר הבית את מכתב התפטרותה. כמי שעשה זאת פעמיים במהלך עשרות שנותיו בכנסת, אני יכול להבטיח לה כי אין מדובר בפעו לה קשה מדי.
אם הח"כיות סילמן וזועבי הן נשות כבוד, יש רק דבר אחד שעליהן לעשות: לפנות את מקומן למי שמוכנים להיות חלק ממה ששתיהן כבר לא יכולות לחיות איתו
אם יש דילמה - אין דילמה
אפשר לבקר את עמיתיה על כך שלא התעוררו בזמן, לנוכח סימ נים שכנראה נראו למביני דבר באשר לטרוניותיה של חברת הכנסת. אפשר לטעון נגדה שלא היתה מעורה בעבר במפלגה שאותה ייצגה בכנסת, ו"הוצנחה" למעמד הבכיר שזכתה בו בלי להזדהות באופן עמוק יותר עם מרצ ועקרונותיה. אפשר לתהות על כך שלא הודיעה לראש המפלגה על כוונתה לנטוש את הקואליציה, והפתיעה אותו. אבל כרגע, עם כל הכבוד להתלבטויותיה, אין לה דילמה אמיתית. אם סילמן וזועבי הן נשות כבוד, יש רק דבר אחד שעליהן לעשות: לפנות את מקומן למי שמוכנים להיות חלק ממה ששתיהן לא יכו לות לחיות איתו.