המשולש הצפוני לנצח - ישראל, רוסיה וסוריה

בראשית החודש שיגרה סוללה רוסית, המוצבת על אדמת סוריה, טילים לעבר מטוסים ישראליים שתקפו מפעל צבאי סורי לייצור אמצעי לחימה המיועדים לידי חיזבאללה.

ירי הטילים, ראשון מסוגו מאז הגיעו כוחות צבא רו סיים לסוריה לפני כשבע שנים, נועד להוכיח כי למרות המלחמה באוקראינה, מוסקבה נחושה להוסיף ולשמור - ויהי מה - על אחיזתה בסוריה. אבל בישראל נטו לפרש את שיגור הטילים כאיתות אזהרה וכמסר, ולפיו רוסיה עלולה להעניש את ישראל על עמדותיה בשאלת המלחמה באוקראינה, ולהגביל ואף לשלול את חופש הפעולה של מטוסי חיל האוויר בשמי סוריה.

מדובר, לפי שעה, באירוע נקודתי, ויש לקוות שיישאר כזה, ובכל זאת הוא מעורר תהיות ואף חששות, ובעיקר זיכרונות המחזירים אותנו 55 שנים לאחור, אל השבועות האחרונים של חודש מאי ,1967 ימים שבהם החלה הספירה לאחור אלי מלחמת ששת הימים, מלחמה שאותה איש לא צפה ובה איש לא רצה.

גם אז פעלה ישראל בסוריה כדי להכשיל את ני סיונותיהם של הסורים להטות את מי הירדן, וגם בתגובה לפעולות טרור של ארגון פת"ח, שפעל אז בעידודם של הסורים בגבול הצפון. אפשר שההידרדרות לאורך הגבול הישראלי סורי עוררה חשש במוסקבה כי ישראל עומדת לתקוף את סוריה, אבל נראה גם כי הם ביקשו לנצל את האירועים כדי לשפוך שמן על המדורה, ליצור אווירת מלחמה, ובכך להבטיח את נאמנותם של בעלי הברית הערבים שלהם ולחזק את מעמדה של מוסקבה באזור.

הרוסים העבירו אפוא לערבים התרעות, ולפיהן ישראל עומדת לתקוף את סוריה, וכל הכחשותיה של ירושלים היו לשווא. בכך הם החלו לגלגל את כדור השלג שהביא לפרוץ המלחמה. בעקבות ההתרעה הרוסית החליט נשיא מצרים, נאצר, להכניס את כוחותיו לסיני, ומאוחר יותר סגר את מצרי טיראן בפני שיט ישראלי וגירש את כו חות האו"ם מרצועת עזה. העולם הערבי התגייס למלחמה בישראל, ואילו אצלנו השתררו בהלה ותחושת מצור ומ חנק. וכך הפכה המלחמה לבלתי נמנעת. נראה שהרוסים הופתעו ממהלך האירועים, איבדו עליהם שליטה, ואף הושפלו בשל תבוסתם הניצחת של צבאות ערב, שאותם

חימשו ואימנו. בתגובה, הם מיהרו לנתק את יחסיהם עם ישראל כעונש על ניצחונה.

שלוש שנים לאחר מכן, בראשית ,1970 בעיצומה של מלחמת ההתשה, שבו הרוסים והתערבו באופן פעיל בעי מות שבין ישראל לבין הערבים. הם סיפקו למצרים ולסו ריה נשק מתקדם, ואף יועצים, שסייעו בידיהם להפעילו. הם שיגרו גם מטוסי קרב, על טייסיהם, למצרים. בתקרית אווירית באותה שנה הפיל צה"ל חמישה מטוסים רוסיים בשמי התעלה. הנקמה הרוסית היתה כמובן בניית מערך טילים נגד מטוסים בחזית המצרית והסורית, וזה עתיד היה לגבות מחיר כבד מחיל האוויר במלחמת יום הכיפורים.

אלא שהמציאות כיום שונה בתכלית. הרוסים הגיעו לאזור לפני יותר מ 50 שנה כדי לסייע לערבים באופן פעיל וישיר במלחמתם בישראל. כיום רוסיה היא מדינה המקיימת יחסי הידברות ואפילו יחסים ידידותיים עימ נו, ומטרתה אינה לפגוע בישראל אלא לקדם אינטרסים רוסיים על אדמת סוריה, ואלו אינם מנוגדים בהכרח לאינטרסים הישראליים.

לבד מכך, ישראל היא מדינה חזקה בהרבה מזו שהיתה ערב מלחמת ששת הימים או מלחמת יום הכיפורים, וגם לה - ולא רק לרוסיה - יכולת לגרום נזקים כבדים, ישי רים ועקיפים ליריביה. מכאן האינטרס המשותף הרוסי ישראלי להידבר ולשתף פעולה ככל שניתן.

אבל כבעבר, האינטרס הרוסי הוא הקובע בעבור מו סקבה, ובעבורו מוכנה זו ללכת רחוק, כפי שהתברר באוקראינה. ולבד מכך, כשחוטבים עצים באירופה נית זים לא פעם שבבים במזרח התיכון.

יש לקוות כי ישראל ורוסיה תשכלנה להכיל מתחים וחילוקי דעות, וגם חיכוכים נקודתיים ביניהן, שהרי הידב רות, ולא עימות, תשרת ותקדם את האינטרסים של שתיהן.

הרוסים הגיעו לאזור לפני יותר מ 50 שנה כדי לסייע לערבים במלחמתם בישראל. כיום רוסיה היא מדינה המקיימת יחסי הידברות, ואפילו יחסים ידידותיים, עימנו