תסמונת הלשכה המתרוקנת
לשכת ראש הממשלה והלוויינים החגים סביבה מבחוץ הפכו לאזור אסון, ארץ זרועת מוקשים, שהטלטלה בה היא המצב הרגיל והסערה היא מזג האוויר היחיד שמוכר בה.
שורת רעידות אדמה ורעידות משנה תקפו, בתוך מספר שבועות קצר, את לשכת בנט ואת סביבתו הקרובה, או את מה שבנט רצה לשכנע את עצמו שהיא סביבה קרובה. הראשונה לנענע את המבנה הרעוע היתה עידית סילמן, שטרם הספקנו לעכל את פרישתה והנה הצטרפה אליה היועצת המדינית שמרית מאיר, שעזבה או הועזבה בתום קרב שוחות מדמם ומכוער על השליטה, ועל הקרבה לאוזנו של ראש הממשלה. בשבוע שעבר, בניסיון לייצב את החזית, נקט בנט מהלך יזום כששלח את פקודו הצייתן מתן כהנא לערוף את ראשו הפוליטי של ח"כ יום טוב כלפון, שהיה נאמן לבנט אך כנראה לא נאמן מספיק. בתווך הספיק להתפטר גם דובר מפלגת ימינה.
וזו היתה רק ההתחלה, עוד זה מדבר וזה בא. בזמן שבנט מלקק את פצעי פרישתה וחזרתה של חברת הכנסת זועבי לקואליציה, הודיע אתמול על פרישתו טל גן צבי, ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה. לכאורה פרישתו של גן צבי היתה האירוע הפחות חמור בשורת הקטס טרופות הפוקדת את בנט, הוא אינו מהווה איום על שלמות הממשלה, ומציאת ראש סגל חדש אינה משימה קשה. אך גן צבי לא היה עוד יועץ, אלא דמות שליוותה את ראש הממשלה כעשור - אדם מנוסה, חכם, כזה שמכיר את ה"בייס" הרלוונטי וכזה שמגלם את מצביע בנט הטיפוסי ואת הערכים המקוריים והימניים של ראש הממשלה, ומי שגם ידע לא פעם לחלץ את בנט ממצבי מצוקה.
התפטרותו של גן צבי חושפת את הסערה האמיתית שמסתתרת מא חורי מה שהוא לא פחות מתהליך המרה. במפלגתו, בציבור וכעת ברור שאפילו בסביבתו המיידית של בנט מתקשים לקבל את המהפך שעברה דמותו. המריבות הפנים לשכתיות הן ביטוי לכך שגם מקורביו של בנט לא קונים את הסחורה החדשה, שמנסה לצייר את הממשלה כ"ממשלת ההצלה". ההתפרקות הפיזית היא רק תוצאה של ההתפרקות האידיאולוגית ושל חוסר האמון ברב החובל שהיטה, בלי אזהרה, את הספינה לכיוון אחר. המלחים מזהים את השרטון הממתין באופק, ונוטשים בזה אחר זה, לפני שיתרחש הבלתי נמנע.
בנט פגש תחתית חדשה, אך לא בטוח שגן צבי הוא החוליה המתפטרת האחרונה. המריבות הפנימיות לא נרגעו עם עזיבתו, הפרנויה והחשדנות בלשכה בשיאן וכך גם הסבלנות למהלכים קיצוניים.
כל יום יכול להביא עימו בשורת איוב פוליטית חדשה, כולם משחי זים את הסכינים הפוליטיות מעבר לפינה. ממה שאמורה להיות הלשכה החשובה בישראל, המאורגנת והממוקדת המדינה, נותרו רק כמה ריאות ירוקות בתוך דונמים של אדמה חרוכה. הגוף שאמור לנהל את העניינים והאנשים המועטים שנותרו בו, חיים בסתירה תמידית בין תפקידם לבין עקרונותיהם, ובין נאמנות ליושרה. הגוף הזה מתייחס לבנט החדש כאל איבר מושתל, והוא דוחה את ההשתלה.