מפוארת בפשטותה

בימים שעוד חיברו שירי אהבה לאנשים ולמקו מות ולא לציפורניים, כתב דודו ברק פזמון המונה בחיבה את המתרחש בשכונות ירושלים: "אור נדלק בבית הכרם, נר זורח בניות. בגונן הילה זוהרת, ועיני אל תלפיות... מישהו מרבד יניח על עין כרם הרדומה ושלווה גדולה יבטיח לרחביה, לרוממה" )הלחין את זה יפה נחום היימן(. עם התיאור הפסטורלי, דל הפאתוס, יכולים רבים מתושבי ירושלים להזדהות. עבור המתגו ררים בשכונות, ירושלים היא קודם כל בית של יום יום ורק אחר כך הבירה הלאומית של העם היהודי. היום הם שמחים לחגוג 55 שנה לאיחודה, אבל מתייחסים בעירבון מוגבל אל אוהדיה הנמלצים מדי - הרואים בה "עיר נמל על שפת הנצח" - ואל מקטרגיה, חלקם ירושלמים לשעבר )להלן: "ירוש"לשים"(, הסולדים ממנה מאותה סיבה בדיוק.

סיסמאות ההלל המשתפכות של ירושלמים מקצו עיים, בדומה לקינות השכיחות על אובדנה מצד עו זביה המרובים, הם שני צדדים של אותו מבט המבכר את ירושלים הסמלית על פני זו הממשית.

"אתה יודע למה בקולנוע הישראלי כל דבר בירו שלים נושא משמעות טעונה?" אמר לי הבמאי עודד דוידוף )"מישהו לרוץ איתו"(. "כי הצופים לא גדלו בירושלים ואני כן. אצלי מגדל דוד הוא לא אתר היס טורי, הוא פשוט הנוף שרואים מן החלון בדרך לבית הספר". ירוש"לשים, שהמירו את עיר הולדתם בתל אביב ובנותיה, הפכו אותה לנגטיב הכבד והשחור של העיר הלבנה, אבל ירושלים היא לא )רק( סמל. כבודו של העבר הירושלמי המפואר מונח במקומו, אך את תושבי ירושלים מעניין יותר העתיד - ועל עתיד זה מאיימת עובדה אחת פשוטה: בירושלים לא הוקמה שכונה חדשה זה שנות דור.

"אתה יודע למה בקולנוע הישראלי כל דבר בירושלים נושא משמעות טעונה? כי הצופים לא גדלו בה. אצלי מגדל דוד הוא לא אתר היסטורי, הוא פשוט הנוף שרואים מן החלון"

התנגדות פוליטית ובינלאומית מונעת את התפ תחותה של ירושלים אל מעבר לקו הירוק בצד אחד, בעוד התנגדותם של גופים ירוקים לפגיעה בלתי הפיכה בשטחי טבע המשמשים לה ריאות, מגבילה אותה בצד השני. התוצאה היא שבירת העם היהודי חדלה מלהתרחב. בשעה שכל מקבץ פרסומות מבשר על לידתו של עוד פרויקט בנייה מפואר אי שם ברחבי הארץ, קשה להיתקל בבשורה דומה המגיעה מן המט רופולין העירונית החשובה בישראל. במקום להתפתח לרוחב, ירושלים צומחת לגובה. את מקומה של הבנייה המרחיבה את גבולות ירושלים, תופסים לאחרונה מי זמי דיור מרובי קומות המוקמים על חורבותיהם של בניינים ישנים. מגדלים צצים במרכז העיר כחוביזות אחרי הגשם, מבלי שילוו בתשתיות העירוניות הנחו צות באופן קריטי לתושבים החדשים והוותיקים כאחד. התוצאה הבלתי נמנעת היא שירושלים נעשית עיר צפופה ומסוכנת. הגנים הציבוריים צפופים, הכבישים עמוסים, ובקופות החולים ובחדרי המיון הירושלמיים מתקשים הצוותים הרפואיים להעניק טיפול לחולים המתרבים המתדפקים על פתחם.

ירושלים, עיר עם היסטוריה ארוכה, מחייבת את כולנו בחשיבה לטווח ארוך.

ללא שכלולה של ירושלים של מטה אין טעם לשיר המנונים לירושלים של מעלה. אוהביה של ירושלים ישישו ויגילו כשייבנו בירושלים עוד שכונות, שאולי יום אחד יכתבו גם עליהן שירי אהבה מרטיטים. תכ נון עירוני נבון יאפשר לעוד תושבים ליהנות מאוויר ההרים, מרוח הערביים, מריח האורנים. לשנה הבאה בירושלים הבנויה יותר.