סמל בניית הארץ
שימור דור המייסדים / ראש העיר שדרות, אלון דוידי
״בימים בהם שדרות נמצאת בהל תפתחות מואצת, ישנה חשיבות מיוחדת לזכור ולהוקיר את מסיל רות נפשם של דור המייסדים. לאחרונה הקמנו את 'מוזיאון שדרות - בית המייסדים' שמספר את סיפור הקמת העיר. במקום החשוב הזה השקענו למעלה מ-6 מיליון שקלים לטובת שימור והוקרה של דור המייסדים. המוזיאון מציג את תרומתם החלוצית של ראשוני היישוב בשנות '50-ה ,'60-הו עד להישגיה של העיר בימים אלה״.
סמל לקהילתיות ישראלית / ראש העיר
קרית אונו, ישראל גל
״המקום שבעיניי הוא יותר מסך חלקיו וסמל הישראליות נמצא אצלנו בלב שכונת רייספלד - הסל פרייה העירונית של מתנ"ס קריית אונו. משאילים ספרים, פיל זיים ודיגיטליים, נהנים מחוגי קול מיקס ושפות. הפטיו במקום מזמין ומאפשר ליכוד וקיום אירול עים קהילתיים. כמו-כן במקום אולם מופעים עם אקוסטיקה מעולה המארח הצגות ומופעים אינטימיים לצד תערוכות מתל חלפות של אמנים מקומיים. במקום גם שוכן חדר ההנצחה העירוני של "יד לבנים" והארכיון ההיסטורי של העיר״.
על מפת התיירות העולמית / ראש העיר לוד, עו"ד יאיר רביבו
"לאחרונה חנכנו את בית העיל רייה החדש בלב העיר העתיקה בלוד, בדיוק במקום בו הוקם בית העירייה הראשון עם קום המדינה. עבורי זהו אירוע מכונן ומרגש של הגשמת חזון, זרז לשיקום ופיתוח האזור כולו ולמימוש הפוטנציאל התיירותי האדיר של העיר. אחד האלמנטים בחזית הבניין, הוא דגם של רצפת הפסיפס הנדירה שנתגלתה בלוד, הממוקמת מרחק עשרות מטרים מבניין העירייה החדש. גם מוזיאון הפסיפס ומרכז המבקרים החדש, צפוי להיפתח בימים הקל רובים ויציב את לוד במפת התיירות הלאומית".
מחוייבות לשורדי שואה / ראש העיר אשקלון, תומר גלאם
"בית גיל הזהב בעיר, עם שלול שה בניינים רבי קומות בלב העיר ובקרבת מרכזים מסחריים ותחבורה נגישה וזמינה, הוא סמל המדינה שלי. העיר אשקל לון זכתה להיות החלוצה במדיל נת ישראל שלוקחת חלק בפרויקט ערכי, חשוב והיסטורי. כמדינה, רשות וחברה, יש לנו מחויבות מוסרית ולאומית לדאוג לאוכלוסייה הבוגרת ובהם שורדות ושורדי השואה. העיר אשקלון אמנם מעצבת את המחר בכל תחומי החיים, אך היא לעולם לא תשכח ולא תזנח את מייסדיה שתרמו לבניינה של העיר, להקמתה ולשגשוגה".
ליק משואה ביום עצמאותה של המדינה, וזאת למרות שציונות ובנייה נשמעו עוד בימים שלפני קום המדינה ותמיר נאמרו בנשימה אחת. בימים ההם חברות בנייה היו מעורבות בנושאים ביטחוניים וצבאיים בתקופת היישוב היהודי בארץ-ישראל. היום, פעילויות ויוזמות של הקבלנים מוכתמות בסטיגמות ודעות קדומות. דוגמא לרוח ההירואית וליחס שקיבלו חברות הבנייה ניתן ללמוד מהמתרחש בשנת ,1920 אז הוקם “המשרד לעבודות ציבוריות״ כזרוע המבצעת של ההסתדרות בתחומי הבנייה והעבודות הציבוריות בארץ ישראל. ארבע שנים מאוחר יותר, ,1924-ב הפכה המחלקה הזו ל״סולל בונה״. בספרו החשוב של ד”ר דורון רוזן מתואר סיפור מדהים כיצד לאחר פרוץ הקרבות בנגב, סבר בןגוריון שיישובי הנגב לא יעמדו מול התקפות המצרים וכנופיות הבדואים וביקש לפנות חלק מהם. ראשי “סולל בונה”, יחד עם ראשי מחלקות אחרות בסוכנות היהודית, שכנעו אותו שאסור לעשות זאת. גם בימי מלחמת העולם השנייה הקימה סולל בונה תשתיות שדות תעופה, דרכים, גשרים ומחנות צבא עבור השלטונות הבריטיים בארץ ישראל, מצרים, סוו ריה, עירק, קפריסין, אירן ובחריין. בשנות ’50-ה של המאה שעברה שרת החוץ דאז גולדה מאיר (שכיהנה בתחילת דרכה כחשבת בסולל בונה) ראתה חשיבות לאומית ביצירת קשרים עם מדיו נות אפריקה המתפתחות וגייסה את ‘סולל בונה’ לביו צוע המשימה. גם שדה התעופה באנטבה הוקם על ידי ‘סולל בונה’ בשעתו.
ראשית הבנייה המתועשת
בתחילת שנות ’90-ה הגיעה לראשונה לארץ שיטת הבנייה המתועשת, במסגרתה מייצרים חלקים בסיסיים או אינטגראליים במפעל ומרכיבים אותם באתר הבו נייה. היתרונות הבולטים של השיטה הם בחיסכון בזמן ביצוע הפרויקט, בכוח אדם ובעלויות הבנייה. הפרויקט הראשון שהביא לארץ בנייה מתועשת היה פרויקט שהקים קלמן סופרין, מי ששימש בזמנו היועץ ההנדו סי של חברת הבנייה של הקיבוץ הארצי באשדוד. את הפרויקט בן 320 יחידות דיור, סיימו לבנות תוך פחות משנה, במקום פי שלוש מכך. סופרין: “בתחילת שנות ’90-ה שררה בישראל מצוו קת דיור בעקבות העלייה הגדולה מברית המועצות ונוצר חשש שהמדינה לא תצליח לספק את פתרוו נות הדיור הדרושים לכל העולים. היו צריכים להקים בניינים ומהר. ענף הבנייה בישראל נדרש למציאת פתרונות דיור הן בפיתוח ושילוב בנייה מתועשת והן בשילוב שיטות בנייה שחלקן פותחו בארץ וחלקן נקנו ויובאו מחו״ל". "במהלך העבודה נסעתי ביחד עם גדעון פרידמן, מנהל חברת הבנייה של הקיבוץ הארצי, לאירופה על מנת להתרשם משיטות בנייה חדשות. במסגרת הסיור הגענו לעיר פורלי שבאיטליה וביקרנו שם במפעל המייצר קוביות בטון גדולות כולל כל המערכות ועבוו דות הגמר הפנימיות. קוביות אלה התאימו לשימושים שונים לרבות ליחידות שירותים ואמבטיה. התרשמנו מאוד מהרעיון ושיטת הייצור והחלטנו להתאים את התכנון בארץ לקליטת מוצר זה בבניינים המתוכננים על ידינו במסגרת הפרוגרמה של משרד השיכון”. סופרין יזם פגישה נוספת של מהנדסים נורבגים המומחים בבנייה טרומית עם חברת הקיבוץ הארצי .1991-ב המפעל הנורבגי, שבאותה עת היה ״רעב לעו בודה״ תמחר גם את הובלת הקוביות ואת כל עבודת ההרכבה בישראל בעלות זולה, העסקה נחתמה ושיתוף הפעולה הישראלי – איטלקי – נורבגי יצא לדרך. כיום, 30 שנה אחרי, הבנייה המתועשת בישראל נמצאת עדיין בחיתוליה.
תעסוקה לבעלי מלאכה
סקירת עיתונות בשנים הראשונות של קום המדינה מלמדת כי הממשלה הצעירה הציבה לה מטרה לחדש ולפתח את עיירות הפיתוח, באמצעות הקמה והשכרה
בתקופת שרון, בתוך שנתיים נרשמה עלייה של יותר 300%-מ בהתחלות הבנייה בארץ וקוצר משך הבנייה 14-ל חודשים
אם היום כדי לרכוש דירה יש צורך 200-ב חודשים של משכורות, פי 5 מבארה”ב – הממשלה הבריטית יצרה עבורנו את המודל לשכירות הוגנת בדמי מפתח
של מבנים תעשייתיים שיספקו מקומות תעסוקה לבאי המקום. כך עולה מכתבה בעיתון הארץ שפורסמה באוגוסט ,1959 “אגף השיכון וגורמים אחרים הבינו שלא על בית המגורים בלבד יחיה המתיישב ויש להגדיל את התקל ציב הדרוש לפיתוח התעשיה בעיירות הפיתוח. לשם כך הועבר סכום כסף גדול ממשרד המסחר והתעשייה וצול רף לקרן של אגף השיכון, המיועדת להקמת מבנים תעל שייתיים כדי לאפשר לבעל המלאכה להקים את עסקיו במבנה שייבנה במיוחד למטרה זו. המבנים שהיקפם יגיע בשלב זה 10,000-ל מ”ר, יימסרו לבעלי המלאכה בשכירות... עיירות הפיתוח שייהנו מהסדר החדש: דיל מונה, אופקים, קרית שמונה, בית שאן, אשקלון, קרית גת, ובמידת מה גם באר שבע”. הציטוטים לא מביישים את פרוטוקולי ישיבות הממשלה בתקופתנו. מדיניות זו, שהוכתבה באותם ימים, היא שהניעה את הממשלה להקים את חברת ‘מבני תעשייה’, כיום “קבוצת מבנה” - במטרה להגשים את החזון לקידום ופיתוח עיירות הפיתוח. החברה הממשלתית הצעירה, ‘מבני תעשייה’, זכתה למימון בסך מיליוני שקלים ממשרד המסחר והתעשיה ומשרד העבודה ויצאה לדרך, “לבנות להשכיר ולפתח מבנים לתעשייה כדי לעודד הקמת מפעלי תעשייה חדל שים והעברת מפעלים ממרכז הארץ לאזורי פיתוח”. כך מכתבה שפורסמה בפברואר 1961 בעיתון ‘הצפה’. “המטרה של הממשלה בזמנו הייתה לפזר את האוכל לוסייה ברחבי הארץ ולייצר להם מקומות תעסוקה”, מסביר מנכ”ל קבוצת מבנה, דוד זבידה. “התפיסה הכלכלית הייתה שנדרש לפתח אזורי תעשייה בשדל רות, אופקים, מצפה רמון, אילת, שדרות, בתואנה שהל ממשלה יכולה לעשות זאת טוב יותר מהמגזר העסקי. אחרי מלחמת ששת הימים החלה התיישבות באזור יהודה, שומרון וחבל עזה ו’מבני תעשיה’, בהתאם למל דיניות הממשלתית החלה לבנות מתחמי תעשיה בקל ריית ארבע, קרני שומרון, באזור התעשייה ארז. המל דינה נקטה במדיניות ממשלתית ו’מבני תעשיה’ הייתה הזרוע המבצעת שלה”.
החזירות של פעם
כתבה שפורסמה בעיתון ‘דבר’, בספטמבר 1933 מתארת את שוק הנדל"ן בתל אביב, ממנה נלמד כי מה שהיה, הוא גם שיהיה. הכותבים של אותם ימים לא בוחלים במילים ותיאורים ביקורתיים (כך שספק גדול אם כתבה כזו היתה עוברת היום אישור של עורך ראשי, ע.פ). על עליות מחירי הדיור בתל אביב באותם שנים נכתב תחת הכותרת: “שטן הספסרות בדירות”. “בתל אביב החלו להשכיר מרפסות, חדרי אמבטיה, פרוזדול רים ואפילו גגות. בעלי בתים לא רבים משכירים חדרים גם בבתים חדשים, ב-2 לירות ארץ ישראליות (לא”י), 1.750-בו לירות ארץ ישראליות מכריזים בלי כל היסוס שגם מחיר זה מספיק די והותר, לפי כל חישוב הגיוני... רוב בעלי הבתים פושטים עכשיו שבע עורות משוכר הדירה, עד שהשמרנים שבעסקנים מודים בסכנה שמל עשי סדום אלה מביאים על הישוב. ריקוד בצע זה סביב הבנייה עלול להטיל זוהמה של ספסרות”. על הספסרות שעושה הממשלה בקרקע, (ראו ערך: ‘רמ”י – רשות מקרקעי ישראל), נכתב: “והנה, הופיע קונה חדש לקרקעות, הלא היא מחלקת הפיתוח של הממשלה. אנו ייקרנו בידינו את הקרקעות העירוניים והוספנו רבבות לא”י (לירות ארץ ישראליות) על קופת הממשלה, מלבד הכספים הנסחטים מאיתנו, יום יום בשטחים אחרים. אין היום בישוב חולק על הדעה שהסל פסרות בקרקעות עוברת את עתיד העלייה”.
אשקלון או סביון?
עוד טעימה מהמתרחש באותם ימים היסטוריים של טרום הקמת המדינה, היא פעילות חברת מגורים שהשל כילה לא רק להקים דירות מגורים אלא גם לדאוג לחיי רווחה וקהילה למתיישבים החדשים (לעתיד שכונת הסביונים). מדובר כאמור, על הקמת הישוב “סביון” שהקימה חברת אפריקה ישראל שהחלה את פעילותה בישראל בשנת 1934 ביוזמת משקיעים מדרום אפריקה, כדי לסייע בפיתוח הישוב היהודי בארץ ישראל. לכל המפספסים שקצת יבכו היום, להלן הפרסום הראשון שנתן אופציה לבחירה בין אשקלון לסביון: “בתוך תקופה קצרה ביותר עומדת חברת אפריקה ארץ ישראל להשקעות להקים בסמוך לתל אביב פרבר חקלאי חדש, שעיקר כוונתו היא אחיזתם של תושבי הארץ, אנשי המעמד הבינוני, ופתרון בעיית מגוריהם ואספקתם החקלאית על-ידי משקים זעירים. לפי כל הסיכויים, עתיד פרבר זה להתחרות ביופיו באשקלון החדשה, שאף היא הוקמה במתכונת דומה על-ידי יהודים וחברות דרום אפריקאיות. שמו של הפרבר החל קלאי החדש יהיה “סביון”, על שם פרח הבר הנפוץ בישראל. (עיתון חירות, )5.10.1956 אז לסיכום, עבר, הווה וגם עתיד, "מה שהיה, הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש". (קהלת. א,ט).