דמוקרטיה בשלילה

הפיהוקים של התקשורת נוכח חשיפת האזנות המשטרה לשלמה פילבר בשיחותיו עם עמית סגל ורביב דרוקר - מעידים על אדישות מסוכנת ● לפי כתב האישום, כיסוי חיובי לנתניהו הוא פשע

עדותו

של שלמה פילבר ביום שני היתה הזדמנות לעצור רגע ולהרהר על מצבה העגום של הדמוקרטיה. מעדותו אפשר היה להבין את גודל האיום על החברה הישראלית ועל חופש הביטוי. בנימין נתניהו ושני טייקוני תקשורת (נוני מוזס ושאול אלוביץ') עומדים לדין בתיקי האלפים. העבירות המיוחסות להם מתייחסות לרצונם להשמיע או לשקול אפשרות להשמיע עמדות שאינן מקובלות בקו השליט של התקשורת הישראלית.

פילבר הסביר את התפיסה של נתניהו ואמר: "התקשורת היתה נוטה שמאלה. הסיבה שנתניהו לקח את משרד התקשורת היתה לגוון את שוק הדעות, כך שלמצביעי ימין תהיה תקשורת שתביע את העמדות שלהם. להיכנס לשוק התקשורת הישראלי זה לשרוף כסף. כשנתניהו דיבר עם מישהו שרוצה להיכנס לשוק הזה, הוא דיבר איתו על אידיאולוגיה. הרצון של נתניהו לפתור את העיוות בשוק התקשורת בער בו מבחינה אידיאולוגית יותר מניהול המדינה. הוא היה סבור כי ההטיה השמאלנית של התקשורת מונעת מהימין לשלוט באמת".

דבריו של פילבר משלימים עדויות קודמות שכבר נמסרו במשפט. ביחד ולחוד, כל עד ועדה פירקו את התזה של הפרקליטות, שלפיה נתניהו קיבל שוחד בצורת כיסוי אוהד או אפילו סתם היענות חריגה מאתר וואלה שהיה בבעלות אלוביץ', ובתמורה נתן הטבות רגולטוריות לבזק שהיתה בבעלות אלוביץ'. נתניהו קיבל כיסוי עוין מוואלה ולא היה מעורב בהליכים הרגולטוריים של בזק.

אבל זה מותיר אותנו עם ההגדרה של שוחד כמשהו שקשור לכיסוי בתקשורת של פוליטיקאי - ושל פוליטיקאי מאוד מסוים בשם בנימין נתניהו.

השילוב המסוכן ביותר

ב־03 השנים האחרונות לא היה פוליטיקאי אהוד יותר מנתניהו. אבל אף פוליטיקאי בתולדות המדינה לא סבל מדמוניזציה כה עמוקה בתקשורת כמותו. התיקים נגדו למעשה קובעים כי זה בלתי חוקי - עבירה חמורה - להעניק לו כיסוי אוהד. כל מו"ל שאפילו ישקול לעשות זאת, חייו יתהפכו עליו.

במילים אחרות, כתבי האישום נגד נתניהו הם ניסיון לפרק גם את הדמוקרטיה וגם את הרעיון של תקשורת חופשית בישראל. ביום שני נחשפנו לעומק המתקפה כאשר הסנגור של נתניהו, עמית חדד, חשף תמלילים של שיחות שפילבר ניהל עם הכתבים עמית סגל ורביב דרוקר. השיחות יורטו על ידי תוכנת הריגול שהמשטרה התקינה בטלפון של פילבר במסגרת חקירות נתניהו. הדבר המדהים בשיחות הוא השגרתיות שלהן. שני כתבים דיברו על ענייני היום עם איש ציבור בשיחות רקע פרטיות. בשיחה עם סגל טען פילבר שחקירות נתניהו יסבכו מאוד את הפרקליטות משום שנתניהו לא עבר כל עבירה. לדרוקר הוא הסביר כי כמנכ"ל משרד התקשורת, לא היתה לו סמכות להתערב בהליכים הרגולטוריים של מיזוג בזק־יס.

השיחות הללו היו אמורות להרעיד את אמות הסיפים בגלל שהן מראות שהמשטרה רואה משהו פלילי בשיחות של איש ציבור עם כתבים על אודות ענייני היום. תפיסה זאת מתאימה למדינה טוטאליטרית ולא לדמוקרטיה. אבל במקום להביא להפגנות המוני כתבים ועורכים מחוץ ללהב 433 או פרקליטות המדינה, חשיפת התמלילים עוררה לכל היותר פיהוקים במערכות התקשורת בישראל. מרבית המערכות רואות בעין יפה יישום הלכה למעשה של תפיסת עולם הרואה יסוד פלילי בתקשורת שמחפשת איזון או בהתנהלות נתניהו לשינויים בשוק התקשורת, וזאת מכיוון שהוא אויב הממסד ואהוד על חלקים גדולים בעם.

האדישות של התקשורת מוכיחה שנתניהו צודק. הפגם והאיום הגדול ביותר לדמוקרטיה הישראלית הוא השילוב של התקשורת עם המעמד השליט - הממסד הבלתי נבחר, הקבוע, שאינו חייב בדין וחשבון לציבור.

אפילו לציבור נמאס

ישראל לא לבדה במשבר המשטר הדמוקרטי כפי שבא לידי ביטוי בין השאר בחיבור בין התקשורת לממסד השלטוני. אמריקה - הדמוקרטיה הגדולה והחזקה ביותר - מתפרקת לנגד עינינו. וכמו פה, אנו רואים זאת בגישה העוינת של הממסד - כולל התקשורת הממסדית - כלפי אויביו הפוליטיים, לעומת הגישה הסלחנית והאוהדת ליקירי הממסד.

ליקירי הממסד, כמו עו"ד מייקל סוסמן שייצג את המפלגה הדמוקרטית ואת הילארי קלינטון, מותר למסור עדות שקר לבולשת הפדרלית (עבירה חמורה) ולא לשאת בעונש, לא לשלם כל מחיר, ואף לצאת נשכר. לאויבים, כמו היועץ לביטחון לאומי של דונלד טראמפ הגנרל מייקל פלין, המואשמים באותן עבירות, הורסים את החיים. סוסמן הוא יקיר התקשורת, פלין הפסיד את כספו, ביתו ומעמדו בציבור. הוא כמעט הלך לכלא וספג קריאות "בוגד" מצד שטופי מוח שנחשפו לשקרים בתקשורת.

אזרחים לא יכולים לפטר חוקרים או לבטל חוקים. לאזרחים יש דרך אחת להביע את קולם - הצבעה בקלפי. והיא דווקא עובדת.

בסן פרנסיסקו הודח השבוע התובע של העיר במשאל עם. התובע, צ'סה בודין, הוא בן של שני מחבלים שהיו מעורבים בפיגוע שבו נרצחו שני שוטרים ושומר בנק לפני 50 שנה, והוא ירש מהוריו את עמדותיו הרדיקליות. בודין נבחר ברוב זעום בשנת 2019 בעיר הרדיקלית ביותר בארה"ב. מיומו הראשון פעל לפרק את מערכת החוק והסדר בעיר כדי לקדם את המהפכה הפרוגרסיבית שרואה בשוטר את האויב, ובפושע את הגיבור. עבריינים שוחררו בהמוניהם מבתי הסוהר. תובעים פוטרו, שוטרים סורסו, והתוצאות הורגשו מייד. רמת הפשיעה מכל סוג בעיר עלתה בעשרות, ובמקרים מסוימים במאות אחוזים בתוך חודשים. המצב היום בסן פרנסיסקו כל כך חמור, שכ־04 אחוזים מתושבי העיר רוצים לעזוב. במצב הזה, אפילו לבעלי עמדות שמאל קיצוניות זה נמאס. אז הולכים לקלפי ומדיחים את בודין ברוב גדול.

אם זה היה תלוי בתקשורת והיתה לה עמדת הכרעה, בודין היה נשאר בתפקיד, ו־06 אחוזים מתושבי סן פרנסיסקו היו מסתובבים עם אות הקין של גזענות על המצח.

בשבוע שעבר, שיגר רה"מ בנט איגרת ל"רוב הדומם" שלטענתו תומך בו. בנט קרא לרוב הזה להשמיע את קולו. האירוניה, שלא לומר האיום על הדמוקרטיה, זועקים לשמיים. על פי סקר כאן ,11 רק 30 אחוזים מקרב מצביעי ימינה עוד תומכים במפלגה - זה הרבה פחות מארבעה מנדטים. אבל מצד שני, בנט זוכה לתקשורת אוהדת יותר משזכה לה דוד בן־גוריון. מעולם לא קיבל ראש ממשלה בישראל תמיכה גורפת מקיר אל קיר כפי שזוכה לה נפתלי בנט מהערוצים הפדרליים ומעיתוני המפלגה.

האירוניה, כמו גם האיום, היא בכך שבניגוד לקריאת בנט, הדרך של הרוב (והמיעוט) להשמיע את קולו אינה בהפגנות כפי שביקש - אלא בקלפי - הדבר שבנט חוסם בגופו כבר שנה, בתמיכת המערך התקשורתי.

אבל העיקר - שוחד, מרמה, הפרת אמונים.

מרבית המערכות בישראל רואות בעין יפה יישום של תפיסת עולם הרואה יסוד פלילי בהתנהלות נתניהו לשינויים בשוק התקשורת, וזאת מכיוון שהוא אויב הממסד ואהוד על חלקים גדולים בעם

צילום:אי.פי ירש את עמדותיהם הרדיקליות של הוריו - ושילם. צ'סה בודין נואם בפני אוהדיו לאחר שהוחלט על הדחתו