"קריאה היא להיות חלק מהמשימות ומהרעיונות הגדולים"

"שלושה ספרים חזרתי ושניתי וקראתי בלי הרף בצעי רותי: 'המרד' של מנחם בגין; 'ארוכה הדרך לחירות' של יעקב מרידור; ו'עד עמוד התלייה' של יהודה אטלס על יהדות עיראק. אלה היו הספרים שהייתי מאוהב בהם עד מאוד", אומר הרב דוד סתיו, רב היישוב שוהם ויו"ר ארגון צהר.

"מטבע הדברים, הרבה זמן לקרוא אין לי כיום - כי רוב הזמן אני עסוק בהכנת שיעורים ובהעברתם. אבל בזמן המועט שיש לי, יש כמה אנשים שספריהם מעו ררים בי השראה, הראשון והחשוב שבהם הוא הרב יונ תן זקס. אני מתמלא התפעלות בכל פעם שאני מעיין ב'השותפות הגדולה', ב'לא בשם האל' ו'בלשון עתיד' - שלושה מספריו שכשאתה קורא בהם, אתה שואל את עצמך איך אפשר להיות שייך לרעיונות הגדולים ולמשימות הללו.

"גם פרוזה אני קורא, וכעת אני באמצע קריאה ב'הספרנית מאושוויץ' של אנטוניו איטורבה. העיסוק בעולם השואה מרתק אותי כקורא, וכמובן קראתי את ספריהם של פרימו לוי ואלי ויזל. מה שמיוחד בספר של איטורבה הוא שהוא לא מתאר דווקא אירועים נוראיים, אלא הוויה יומיומית אנושית של אנשים רגילים ברגעים קשים - בעמידה במ בחן או באי עמידה בו. מעבר לז'אנר הזה, יש עוד ספרים רבים שזכורים לי. למשל, 'אדל' של יוכי ברנדס, שעורר בי מחשבות ותהיות".

איך הגעת אל הקריאה ואל הספרים?

"אבי היה מנהל ספריית ישורון בירושלים. זה היה בימים שבהם לא היו ויקיפדיה ואינטרנט, וכל תלמיד מתיכון ליד"ה, מהגימנסיה או מתיכון 'מעלה' שביקש להכין שי עורי בית - הגיע לישורון. אני זוכר את עצמי מתרפק על ברכיו של פרופ' יוסף יואל ריבלין, אביו של הנשיא הקודם, בזמן שתרגם מערבית את 'אלף לילה ולילה'; וגם בסביבתם של פרופ' זאב וילנאי, פרופ' מנחם אלון ופרופ' אפרים אלימלך אורבך.

"בבית הוריי היתה אהבת ספר גדולה - כמעט כמו אל דבר קדושה. אסור היה להניח ספר על הרצפה, וב וודאי לא לקרוא בזמן האוכל, שמא חלילה ייפול פירור אל בין הדפים. ברוך השם, חרף כל אתגרי הטכנולו גיה הצלחנו בביתנו שלנו להעביר את קריאת הספרים לילדינו שלנו".