"לפעמים משפט אחד בודד יכול להיות מפתח לתפקיד שלם"
"במשך חודשיים מאז פרוץ המלחמה באוקראינה לא יכולתי לקרוא או לשמוע מוזיקה. נחנקתי", מספ רת השחקנית יבגניה דודינה. לדבריה, רק עכשיו היא משתחררת לאיטה ומתחילה לחזור אל הספרים. "אני המון בדרכים, אז אני אוהבת לקרוא תוך כדי הנסיעות, נמנעת בהן מגלישה באינטרנט. הספר הוא תרופה לנפש. הקריאה, וגם התיאטרון, מספקות לנו מהות פרדוקסלית – באמצעותם אנ חנו מתרחקים מהמציאות, כדי למלא לעצמנו את המציאות".
את הרגלי הקריאה רכשה לדבריה בבית הוריה במוגילב שבבריה"מ לשעבר )היום בלארוס(. היא מספרת על נוכחות בלתי פוסקת של ספרים בסביבה הביתית, שהגיעה לכדי תלות קיומית בהם. "הייתי חוזרת מבית הספר, ועוד לפני שאכ לתי הלכתי לקרוא. קראתי אינספור ספרי שירה בנעוריי".
הטקסט, השינון, הזיכרון הפנומנלי – אלה נותרו בה בעיקר לגבי ספרים זכורים ואהובים במיוחד. "הסופר איוואן בונין, למשל, נשאר איתי עד היום. יש הרבה ספרים שאני זוכרת גם כעת את משפט הפתיחה ומשפט הסיום שלהם. כשחקנית, אני צריכה לקרוא המון – ובכל מיני צורות של טקסט – מח זות, תסריטים, חומרי רקע. כהכנה לתפקיד אני לא קוראת רק את המחזה, אלא גם את הספרים והטקסטים מסביב לו.
"כשאני משחקת בהצגות שהן אדפטציה לספר – כמו 'אנה קרנינה' או מחזה על פי בשביס זינגר, אני קוראת כמובן את המקור הספרותי, אבל גם ספרים אחרים של האמן, וזה חשוב לי וממלא אותי. למרות האתגר הגדול, אני מתגברת על הקצב של העידן שלנו, שבו עצם קריאת ספר הפכה לאמנות.
"אחד הספרים שאני הכי אוהבת הוא 'יוצאים לגנוב סו סים' של הסופר הנורבגי פר פטרסון. הוא חדר לי ישירות לאזור הזה של הריאות שנקרא 'הנשמה' – שם אני מאמינה שהיא נמצאת. יש ספרים שמספקים חוויה אינטלקטואלית ויש אחרים שהם צלילה ממושכת, שקיעה איטית אל תוך הרגש. זה ספר כזה".
כשאת קוראת, את מדמיינת את המתרחש על במה? הספרות מספקת לך הנעה למחשבה תיאטרלית?
"זה מאוד תלוי בספר. כשקראתי את 'אנה קרנינה' ראיתי ממש סצנה שאפשר לצלם על סט של סרט. זה ניכר אצל טולסטוי – ואולי בגלל זה התחברתי מאוד גם ליומנים של אשתו, סופיה, שראו אור בספר 'לחיות עם גאון'. כשחקנית, כל העולם הוא מקור להשראה עבורי, אז כמובן שמתוך ספר אפשר לשאוב הרבה, ולפעמים משפט אחד בודד יכול להיות מפתח לתפקיד שלם.
"לעתים קרובות אני קוראת תיאורים, והם מכתיבים לי הבעת פנים לדמות. 'הכאב הוא דבר בלתי נמנע, אבל הסבל נתון לבחירה' - כשאני קוראת משפט כזה אני ישר מדמיינת אדם שחי כך. איך הוא נראה ואיך הוא מביע את עצמו".