"כל ספר הוא עולם ומלואו. כך גם כל מטופל"

"בשנתיים של הקורונה אני פחות קורא ביחס לעבר. לפני המגיפה תמיד היה לי ספר שאותו קראתי בין משימה למשימה, ולפני השינה", מגלה פרופ' רוני גמזו, מנכ"ל בית החולים איכילוב. "ובכל זאת, אני מנסה לשמור על זה. אני פחות מתחבר למדיום הדיגיטלי, וגם אם ספר יכול לשכב ארבעה חודשים ליד המיטה שלי עד שאסיים - זה גורם לי הנאה לדעת שהוא שם. שיש לי האפשרות לק רוא רבע שעה לפני השינה, להיכנס לזמן שבו אצוף ואבהה וארצד לעולם אחר.

"הקריאה שלי הגיעה מתוך התאווה לידע. לא תמיד אפשר להבדיל בין קריאה חווייתית לקריאה לצורך רכישת ידע, אבל הסיפורת פיתחה אצלי הרבה מאוד דמיון. אני זוכר ספרים שקראתי והתחלתי לצלם בעיני רוחי סצנות מתוכם. לא משנה אם מדובר בספרות עברית או מתורגמת, תמיד הגעתי לרמת המחזה בדמיון.

"כילד הייתי מחפש כל הזמן את הספר הבא בסדרת ספרי חסמב"ה, ולאחר מכן דנידין ואחרים. לאחר שהתבגרתי נכ נסתי חזק לספרי המתח והבלשות, וזה עשה לי את זה מאוד - כולל ספרות אימה. בעולם השירה, ויסלבה שימבורסקה היא תמיד מספר אחת עבורי, למדתי להכיל את שירתה. "ב 20 השנים האחרונות, שבהן אני מכהן בתפקידי ניהול, העניין שלי נדד גם לספרים על ניהול ומנהיגות, אוטו ביוגרפיות, ספרים שעוסקים בעולם החדשנות והרעיונאות. אני מאוד משתדל לקרוא ספרים שרופאים כותבים על חיי הרופא - 'בית האלוהים' של סמיואל שם, או 'זה הולך לכאוב' של אדם קיי. אלה ספרים שעוסקים באנשים שחיים את אותו עולם שאני חי, ובכך הם מחדדים אצלי את החושים. בשנתיים האחרונות עסקתי רבות בנושא האמפתיה, והספר של ד"ר קיי אפשר לי לטעון את עצמי לעומק - לבחון ולא להיות ציני.

"בספרי המנהיגות, אם אלו ביוגרפיות או אוטוביוגרפיות, אני מחפש את עצמי בתוך הספר. איך להתנהל מול אנשים, איך להוביל. הביוגרפיות של סטיב ג'ובס וג'ף בזוס העניקו לי פרספקטיבה לגבי המורכבויות שעומדות בפני אנשים שעוסקים בחדשנות. אל ג'ובס התחברתי גם בגלל האירוע הרפואי שאותו עבר".

איך אתה מגיע אל הספרים?

"לפעמים זה קשה מאוד לבחור ספר. אחת השיטות שלי היא לקנות ספרים לאחרים, ולקחת לעצמי יומיים-שלושה לעלעל בהם. לפתע, הספר יכול להפוך להיות שלי. אבל אימצתי את המנהג הזה: כשאני רוצה לציין קשר עם אנשים, או להעניק להם מחווה עם משמעות - זה דרך ספר, והאתגר היפה בעיניי הוא להתאים ספר לבן אדם.

"לפעמים הבחירה הנכונה לוקחת לי שעות. כשעזבתי את תפקיד פרויקטור הקורונה הייתי צריך להעניק מת נות ל 20 אנשים, וכל אחד קיבל את הספר המיוחד לו. אני מרוויח מזה, כי אני קורא את הספר תוך כדי, ולפעמים הם מקבלים אותו, בחיוך, אחרי שימוש קל. כשאני בוחר לילדה שלי ספרים, במדור של ספרי הילדים, אני נכנע לרצונות שלה, אבל בכל מקרה הבחירה איתה משלימה לי רפרטואר שהוא מרגש באופן אחר".

איך עולם הרפואה זולג לתוך האקט של הקריאה? איפה הספרים נכנסים לחיים של הרופאים?

"יש לרפואה ולספרים את הממשק הבנאלי שבו אנחנו טוחנים טקסט בוקס, לומדים ובולעים חומר מקצועי. אבל ההקבלה האמיתית בעיניי היא ברמה האנושית. כשאני נכנס לחדר מיון ופוגש 30 מטופלים, אני צריך לשאול שאלה ועוד שאלה, ולאט לאט להכיר את האדם שמאחורי המטו פל ולחוש בנוח בהיכרות החדשה הזו. כך גם בקריאת ספר ומלואו". אתה עובר פרק אחרי פרק, מגלה עוד טפח ועוד אחד. כל ספר הוא עולם ומלואו כפי שכל מטופל הוא עולם