בדרך אל הטוב
וינסטון צ'רצ'יל אמר פעם: "פסימיסט רואה קושי בכל הזדמנות. אופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי".
פרשת בהעלותך היא פרשה שיש בה גם קושי וגם הזדמנות. כשבני ישראל נוכחים לדעת שהם כבר אינם חיים תחת שעבוד מצרים, הם מצווים להקריב את קורבן פסח, לתקוע בחצוצרות ולהכין את המחנה שלהם לתזוזה. ואז, משה מזמין את יתרו חותנו ללוות אותם במסעותיהם. מה הקשר בין כל האירועים הללו?
יוסף דב הלוי סולובייצ'יק הציע תיאוריה מאחדת לכל פרשת בהעלותך. הוא טען שבשנה שלאחר יציאת מצרים, נקודת הזמן שבה מתרחשת פרשת בהעלותך, בני ישראל התחילו "מסע גדול", שבו כל אחד ממרכיבי הפרשה מהווה חלק מתהליך ההכנה לקראת הכניסה לארץ ישראל.
ראשית, הוצגה הקרבת קורבן הפסח, זכר ליציאת מצרים. ואז התחיל המסע: החצוצרות עמדו הכן, המחנה היה מוכן לתזוזה, ומשה הזמין באופן סימבולי את (נציג) אומות העולם להצטרף. במידה רבה, הגאולה השלמה היתה תלויה דווקא בהם.
אולם, אז היכה אסון. העם התלונן, וה' גזר עליו עונש. במקום לראות את ההזדמנות שעמדה בפניהם, בני ישראל היו מודאגים מדי מהצרכים המיידיים (והאישיים מאוד). הם פשוט לא היו מודעים למשמעות ההיסטורית של הרגע שבתוכו הם היו מצויים. הגאולה הוחמצה על ידי האנשים שהיו אמורים להגשים אותה. זוהי הטרגדיה הגדולה של ההיסטוריה היהודית: ההזדמנות נוקשת בדלת אך היהודים אינם מכירים במשמעותה ובחשיבותה, וכך ההזדמנות מתפספסת.
החמצת ההזדמנות בפרשת בהעלותך הופכת אפילו לדרמטית יותר אם בוחנים מקרוב את לשון התורה. התלונה של בני ישראל שמופיעה בפרק י"א א' זוכה לשם תואר מיוחד: "ויהי העם כמתאוננים רע", כאשר "רע" בהקשר הזה יכול להתפרש כמרירות או אפילו כרשעות. עמדה זו של בני ישראל עומדת בניגוד חד לחזון שמשמיע משה באוזני חותנו בעת שהוא מזמין אותו להצטרף לבני ישראל: בבקשה הצטרף אלינו, אומר משה ליתרו, "והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך". למעשה, הטיות שונות של המילה העברית "טוב" מופיעות כמה פעמים במסגרת ההזמנה של משה.
עבור משה, המסע הגדול הוא הזדמנות למימוש כל הדברים הטובים. ארץ ישראל היא מקום שמקדש את החיים ומקום של הטוב המוחלט. משה רואה זאת כדבר שלכולם צריכה להיות גישה אליו.
אך בני ישראל רואים רק את הצד הרע של הדברים. ומהרגע שבו הם מחמיצים את ההזדמנות, הכל מתגלה כרע. בהמשך חומש במדבר, כשהמרגלים חוזרים מהסיור בארץ ישראל, רק שניים מהם - יהושע וכלב - מתארים את הארץ כ"טובה", ואילו המרגלים האחרים מתארים את הארץ כ"רעה".
בקיצור, לאחר שבני ישראל מעמידים את צורכיהם האישיים לפני צורכיהם כעם, כל החוויה שלהם נצבעת בגוונים האלה - הכל נראה רע.
אנו חיים בתקופה ראויה לציון של הזדמנות. בעוד איננו תמיד יודעים מהי הדרך הטובה ביותר לנצל את הרגע הנפלא הזה בהיסטוריה היהודית, הדבר מחייב אותנו להכיר את כל הטוב שהתקופה שלנו אפשרה לנו להשיג, ולא לאפשר לרגעים הקטנים של המרירות לפגום במסע שלנו אל העתיד הטוב יותר.
עבור משה, המסע הוא הזדמנות למימוש כל הדברים הטובים, שלכולם צריכה להיות גישה אליהם