משרד החינוך: תקציב דווקא יש
הייתי מורה. לימדתי תלמידים נפלאים. לבי עם חבריי שרוצים לוודא שאף מורה לא יצטרך לבחור בין שכר סביר לבין הפקרת הזירה החינוכית.
אלא שכמו בכל משק בית שמתנהל בהיגיון, פתרון הבעיה לא מתחיל בדרישה לתקציב נוסף, אלא בבדיקת הכסף שכבר נמצא במערכת. המדינה צריכה לשאול את עצמה איך מנוהל הכסף שכבר יצא מהתקציב.
יותר מ 55 מיליארד שקלים עולים בתי הספר - מכיתה א' עד י"ב בכל הזרמים - למשלמי המסים הישראלים. מתוכם, שכר המורים דורש בערך 40 מי ליארד שקלים. תוסיפו לזה תקציבי רשויות מקו מיות, מלכ"רים ותשלומי הורים, תחלקו בכ 1,835,472 תלמידים, ותקבלו, בהערכת חסר גסה, עלות של כ 22,000 שקלים לשנה לתלמיד. 2,200 לחודש, כל חודש בין ספטמבר ליוני.
כיתה ממוצעת מונה כ 27 תלמידים, ובשורה התח תונה השווי שבו כל כיתה מתוקצבת הוא בממוצע קצת פחות מ 60,000 שקלים בחודש. נניח שלכל כיתה יש שלושה מורים במשרה מלאה )או כמה מורים במשרה חלקית(, כולל סייעות ואנשי מנהלה, הרי שנשאר מספיק כסף כדי לתת לכל מורה משכורת של לפחות 15,000 שקלים בחודש ועוד לקנות טאבלט לכל תלמיד ומכונת קפה לחדר מורים.
כמו כל משחק עם נתוני תקציב גדולים, גם התר גיל הקצר הזה כמעט חסר משמעות. הרי תלמיד תיכון מתוקצב ביותר מתלמיד יסודי, ותלמיד חינוך מיוחד פי ארבעה מתלמיד חינוך רגיל; אבל השורה התחתו נה היא שכסף אינו בהכרח הבעיה של מערכת החינוך. אופן השימוש בכסף והחלוקה שלו - בין מורים לפקידי המשרד, בין חינוך רגיל לחינוך מיוחד, בין תוכניות עם שם מפוצץ לבין מתן עוד משאבים למורים - דורשים בדיקה דקדקנית. דמיינו שהמערכת מצליחה להתייעל רק קצת ולח סוך שני אחוזים בלבד מתקציב המשרד - נניח, כ 1.1 מיליארד שקלים. דמיינו שהכסף הזה מחולק באופן יחסי בין כל אחד מ 5,208 בתי הספר לשימוש עבור ההנהלה כתמריץ כלכלי למורים, כך שכל מוסד יקבל "קופה קטנה" של יותר מ 200 אלף שקל בממוצע. ככה, בלי רפורמה עם שם יפה, בלי ריבים עם האוצר, בלי הפגנות מתישות – רק להתייעל קצת ולהעלות את שכר המורים, תוך תמרוץ מורים מצטיינים ומתן שי קול דעת למנהלת.
זה קצת נאיבי, זה ודאי לא פתרון מערכתי מושלם, אבל זו הצעת ייעול כמעט זניחה שיכולה לעשות את ההבדל בין מורה שחוק ורמוס למורה שיודע שהשכר שלו מכבד אותו, ושיש משמעות למאמץ שלו להיות טוב. אגב, רעיון דומה הוצע בדו"ח ועדת דוברת ומעולם לא יושם, אף שבבתי הספר הישראליים המורעבים - כל שקל עושה את ההבדל.
"חתונמי" ו"האח הגדול" דחקו הצידה את ז'אנר הריאליטי החביב, שבו קואוצ'ר עם וייב של מג"ד עוזר למשפחה כלשהי לצאת מהמינוס. השלב הראשון והמביך הוא תמיד לבדוק איפה חותכים בהוצאות. אז בריאליטי "שביתות ואיומים בשביתות" שהפך להיות חיינו, לפני שדורשים להקצות עוד ועוד משאבים למערכת החינוך מקופת המדינה - כדאי מאוד שקברניטי המערכת יית נו דין וחשבון לגבי המיליארדים שכבר נמצאים בה.
דמיינו שהמערכת מצליחה להתייעל רק קצת ולחסוך שני אחוזים בלבד מתקציב המשרד – נניח, 1.1$כ מיליארד שקלים