מטען עודף של אדרנלין

מסע שהתחיל בבדיחה על משקל עודף ובדיחות על ההת נהלות החובבנית של ההתאחדות לכדורגל, קיבל בשישי בערב תפנית, ממש אהבה בשחקים, עם ניצחון נהדר, אפילו מפתיע, בטיראנה, של ישראל על נבחרת ביתית עם סגל יומ רני שרובו משחק באיטליה ונמצא בתקופה טובה.

אבל כדורגל הוא משחק הפכפך ולא צפוי, ואחרי פיגור בדקה מעצבנת כר גיל 45) פלוס(, באה מחצית שנייה שבה עשה אלון חזן התאמות מתבקשות בהרכב. השינויים עזרו לעשות מהפך נהדר, אפילו מבריק, כשמעל כולם מתעלה מנור סולו מון. ראינו את הבחור הזה גם בבישול שלו מול איסלנד, ועדיין הבאנו בחשבון שבג לל המלחמה באוקראינה והעובדה שלא שיחק חודשים, נזהה אצלו חלודה. אז לא חלודה, אלא ברק מנצנץ של שחקן חכם ומבריק שניצל שני בישולים מבריקים, פעם אחת של דורון ליידנר, ופעם שנייה של רמזי ספורי וליאל עבדה, שסידרו לו טאצ'דאון ומהפך נהדר.

ופה אני הולך למאמן החדש של הנבחרת, אלון חזן. אנחנו רק בתחילת הקמפיין בהדרכתו ולא צריך להשתגע, אבל חזן הוא בחור שמטבעו לא משתגע, וכבר עכשיו אני יודע שהוא מתייק את המשחק וחושב על איסלנד בשבוע הבא. היתרון הגדול שלו על וילי רוטנשטיינר, שבהדרכתו עבד וממנו למד, זו היכולת להתגמש ולתקן תוך כדי משחק.

וילי הכין את הנבחרת למשחקים שלה מצוין, אבל קפא תוך כדי משחק כשהיה צריך לעשות סוויץ', להזיז שחקן, לבצע חילוף אסטרטגי. אלבניה לקחה את ההתלהבות שלה לשלי טה באמצע, כשישראל תקועה עם שלושה "שחקני ,"6 שלא אפשרו לפוטנציאל של עבדה וסולומון להתממש כל כך.

חזן זיהה את זה בפתיחת המחצית, העלה את רמזי ספורי במקום עדן קא רצב, ישראל התאזנה במרכז המגרש, עלתה על הגל ומיהרה להשוות עם הכי שרון הסוחף הזה סולומון. השוויון הזה גרם לאלבנים לאבד את העשתונות עם טעויות של חוסר ריכוז, וחזן הבין שווינר טייקס אול. הוא התגבר על תסמונת המצור של מאמנים לאומיים לדורותיהם שמחפשים תיקו בחוץ, העלה חלוץ שני, את מונאס דאבור, שהיה טוב וקרוב לעשות גם .1:3

ברמות האלו מול איסלנד ואלבניה, אנחנו די מסודרים מהאמצע קדימה, והדאגה מגיעה משטויות הגנתיות. גם של שום הן קרו, אבל יצאנו מהן במינימום נזק. מיגל ויטור הגיע למצבי ההבקעה שלו וזה ערך מוסף משמעותי שיש לנו איש כזה. עכשיו לקראת הטיסה לרייקיאוויק - המטען העודף היחיד שצפוי במטוס הוא האדרנלין. חשוב שלא יתפרק שם.