לא כל הזהב נוצץ
הדוקו מחזמר "לוס אנג'לס דרום" שופך אור על סיפורו הטרגי של יוסף בן ה ,60 תושב קריית מלאכי שחייו בפריפריה התפספסו ● בראיון עם היוצר גולן רייז הוא משתף: "רצינו להפיח בעיר רוח חדשה ולהביא לשינוי"
מה לז'אנר המחזמר הקסום והמנ צנץ עם סרט דוקו על קיפוח חב רתי? את השילוב המיוחד הזה תוכלו לפגוש ב"לוס אנג'לס דרום", המחזמר הדוקומנטרי שמציג את החיים בפריפריה, סרטם של שרון יעיש וגולן רייז שיצא בפסטיבל דוקאביב האחרון, שעלה את מול בסינמטקים ברחבי הארץ.
המחזמר מביא את סיפורו של יוסף חורי, מי שכבר שלושים שנה מתקן שעונים בח נותו הכאוטית בקריית מלאכי. מי שהיה ילד גאון וממציא על, שכתבו עליו בעיתון, נמצא כיום, בגיל ,60 בחובות שנערמים, ורגע לפני הבחירות המקומיות מחליט שה גיע הזמן לשנות ובניגוד לכל הסיכויים רץ לבחירות כדי לנסות לתקן את העוולות ולהפיח רוח חדשה בעיר ובחייו.
למסע של יוסף מתלווים זמרים, נגנים ורקדנים, על תקן המקהלה היוונית המו דרנית, שמעירים את העיר התאומה של קריית מלאכי, "לוס אנג'לס" - המכונה גם עיר החלומות - בשירים מקוריים שאת מילותיהם כתבו שרון וגולן עם לחן ועיבוד של רן בגנו ונדב רובינשטיין, בביצועים מקוריים של גילי יאלו, תומר הבנאדם ויפית קסאי.
זהו סרטו השישי של רייז (44) והסרט השני שהוא מביים יחד עם שרון. הוא סיים את בית הספר לקולנוע "מעלה" וביים את "המחברות של אליש", ושרון ערכה )זוכה פרס העריכה בדוקאביב( את "עיניים של אבא" )שרייז ביים יחד עם שרון(. סרטי הגמר שלו, "חסימות" העלי לתי ו"פרלמנט ארוחת הבוקר" התיעודי, זכו בפסטיבלים רבים בארץ ובחו"ל, ובהם פרס ראשון בפסטיבל ירושלים ופרס שני בפסטיבל דוקאביב.
הז'אנר החדש
"זה ז'אנר שהמצאנו", צוחק רייז כשא ני מנסה לפענח את המחזמר הדוקומנט רי שהביאו למסך, "זה מעולם לא נעשה בארץ, ומבדיקה שלנו גם לא בעולם. זה פרויקט שהוא דוקו מחזמר, שילוב של סיפור דוקומנטרי עם גיבור אמיתי לבין מיוזיקל שמשתלב בסרט. שרון ואני חיפש נו אוקיינוסים חדשים, וקריית מלאכי היא עיר הולדתי במובן מסוים כי אני חי בעין צורים, קיבוץ דתי שנמצא שלוש דקות ממנה. נולדתי בקיבוץ, עזבתי אותו בגיל 20 וחזרתי אליו בגיל ,30 שם אני גר עם משפחתי גם היום, וקריית מלאכי היתה העיר הגדולה שאליה יוצאים כשרוצים פיצה או גלידה, הולכים לשען או לחייט.
"העיר הזאת, לצערי, בניגוד לערי פרי פריה אחרות, מאוד נסוגה. אם תשווי לדי מונה, לירוחם או לאופקים, או אפילו לבית שאן, שיש בהן התפתחות מבחינת תעסוקה ואוכלוסייה ובנייה, זו עיר שבהרבה מובנים לא התקדמה, למרות שיש שם הרבה אנ שים טובים שמנסים לעשות שינוי. זה לא באמת קרה עד כה, וחשבנו שמיוזיקל יצ ליח לייצר עולם עליון שימשוך את העולם התחתון למעלה וייצר איתו דיאלוג, כי במציאות עוד לא הופחה בה רוח, וחשבנו שדרך הקולנוע אולי נפיח בה רוח ואולי גם נשנה את המציאות.
"הדבר השני זה הסיפור של הערים התאומות. יהודים עשירים הגיעו ב 1958 והשקיעו בעיר, מתוך חזון להפוך אותה לבירת התרבות. הגדירו את קריית מלא כי כעיר תאומה ללוס אנג'לס, ואת הוויז'ן שלהם רצינו להעביר דרך המיוזיקל שמ תקשר עם הוליווד וגם מנציח את הפער". יש פה אתגר לצופה, שמקבל מצד אחד שירים וריקודים בעטיפה מתקתקה, ומנגד עלילה על מציאות כאוטית ועצובה שמ ציגה עליבות שרחוקה שנות אור מהבו עה שאנחנו מכירים מז'אנר המיוזיקלס.
"נכון, ואני שמח שאת מגדירה את זה ככה. זה היה הרעיון. בפסטיבל דוקאביב אנשים יצאו מההקרנה ואמרו לנו שבחיים הם לא יצאו מסרט גם צוחקים אבל באותה מידה גם כואבים ועצובים".
רייז: "הגדירו את קריית מלאכי כעיר תאומה ללוס אנג'לס, ואת הוויז'ן שלהם רצינו להעביר דרך המיוזיקל שמתקשר עם הוליווד - וגם מנציח את הפער הקיים"
בין הצחוק לאמת
איך הגעתם אל גיבור הסרט?
"את יוסי אני מכיר הרבה שנים. הוא תמיד היה איש שיחה מיוחד, היה בו משהו מורכב ולא ברור וממגנט, וכשהתחלנו לע בוד על הסרט בכלל התחלנו מפרלמנט שישב בכיכר העיר בכל בוקר. אבל היה משהו בדמות הקומית טרגית שלו כבר ביום הצילום הראשון, אדם חכם עם הש כלה רחבה וידע מעמיק, שמייצג במידה מסוימת את הטרגדיה של העיר, עם הפער בין היכולות והפוטנציאל שהיה גלום בו למה שקורה איתו היום בגיל .60 הוא גם איש מאוד מצחיק, ציניקן, חכם ומוזיק לי, מכיר עשרות שירים מכל הסגנונות. היה בו את כל העולם. גיבור שמוצאים רק באגדות. יש לו מראה דון קישוטי כזה והוא לא מפחד להגיד את מה שאחרים מפחדים להגיד, אז עזבנו את הפרלמנט והלכנו איתו".
אתה מאמין שסרט כזה יכול לשנות באמת מציאות?
"בוודאי. אני חייתי בקיבוץ דתי, ואחד המושגים שגדלתי איתם זה תיקון עולם. אנחנו באים ומנסים בחלק ממעשינו לפ חות להפוך אותו לטוב יותר, ובכל יצירת אמנות שלי אני מנסה להבין מה הבסיס והמהות שלה. אני לא יכול לומר שבכל ארבע שנות העבודה על הפרויקט תמיד קמתי בבוקר עם תחושה של תיקון עולם, אבל זה היה בסיס חזק ביצירה, שיכולה לדעתי גם לתקן את חייו של חורי, ויותר מזה, הוא מעלה בצורה מצחיקה את נושא הקיפוח החברתי הקשה. זו מציאות של עיר שלא קיבלה את המשאבים שלה להתעורר, וילדים עם פוטנציאל אדיר שלא קיבלו את המענה הנכון. זה מעלה שאלות קשות שק שורות למדינה, לממשלה ולחברה שלנו, ואני מקווה שמישהו מהם יתעורר".