לקלוע לסל. הבריאות
ניהולה של מערכת הבריאות במדינת ישראל מאופיין בהיעדר אסטרטגיה וראייה לטווח ארוך. מצב זה מוביל לכך שהמערכת לא מייצרת תוכניות סדורות. היא מונעת בעיקר מאינטרסים, משיקולים מקומיים ועכשוויים, מלחצים פוליטיים ומשליפות פופוליסטיות מהמותן.
בחוק ההסדרים מוצע להטיל על חברות הביטוח הפרטיות חובת תשלום ראשון, כך שבכל מקרה שבו אדם תובע כיסוי ביטוחי בתחום הניתוחים או הייעו צים, והוא מבוטח גם בביטוח בריאות פרטי וגם בביטוח בריאות ציבורי )שב"ן(, והכיסוי קיים בשני הביטוחים - חברת הביטוח הפרטית תהיה מחויבת להפעיל את הפוליסה הפרטית לפני תוכנית שירותי הבריאות הנוספים של קופת החולים.
מדובר בהצעה שמעידה על חוסר ראיית מאקרו של מערכת הבריאות, חוסר הבנה של איך המערכת התפתחה, ובעיקר - חוסר תכנון קדימה.
פרט לעובדה שתוכנית כזו לא תוכל להתקיים ברמה התפעולית, צריך להבין שלא לכל רופא ו/ או לכל בית חולים בשב"ן יש הסכם עם כל חברת ביטוח, ונוסף על כך - קיימים תעריפים שונים, זמ נים שונים וכדומה. תוכנית כזו לא תעמוד, כנראה, במבחן משפטי. והרי לא יעלה על הדעת שהמדינה תכתיב לאזרח איך לעשות שימוש במוצר שאותו רכש מכספו, כסף שאותו הרוויח ביושר ושעליו שילם מס הכנסה על פי דין.
על פניו, אף שהבסיס להצעה הגיוני, הפתרון המו צע שגוי.
אין סיבה שאזרחי ישראל ישלמו פעמיים על מוצר כמעט זהה - ביטוח פרטי וביטוח משלים, אבל הפ תרון שגוי, שכן מלכתחילה הביטוח המשלים הוא ביטוח שנולד בחטא. כאשר חוקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תחת לחץ כבד של קופ"ח מכבי, שכבר אז היה ברשותה מעין ביטוח משלים לחבריה, נכנע שר הבריאות דאז חיים רמון והסכים להשאיר תחת כנפי החוק "שיקצע", בדמות "ביטוח משלים".
חוק ביטוח בריאות ממלכתי הוא אחד מהחוקים הכי סוציאליים שחוקקו בישראל. זהו חוק שמטרתו לאפשר לכל אזרח במדינת ישראל לקבל שירותי בריאות ללא כל התניה.
כל אזרח זכאי לשירות רפואי אם הוא נדרש לו, אם שילם מס בריאות ואם לאו. היקף הכיסוי נקבע על ידי הממשלה ומוגדר בסל הבריאות.
סל הבריאות משתנה על פי שיקולים כלכליים ות קציביים, באופן שווה ואחיד לכולם, ולפתע - בתוך המוצר השוויוני הזה נפתח פצע מוגלתי בדמות הבי טוח המשלים.
אותו כיסוי שמעניק יותר שירותים, יותר זמינות, יותר בריאות, למי שיש לו כסף לשלם.
את הפצע המוגלתי הזה צריך לנקז. צריך אומץ פוליטי, הבנה ותעוזה, אבל זו הדרך למנוע כפל בי טוח מאזרחי המדינה בלי לפגוע בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה.
הפתרון הראוי והצודק הוא שהכנסת והממשלה יעשו ככל יכולתן להרחיב את הכיסוי הרפואי הניתן במסגרת סל הבריאות, ואילו חברות הביטוח ימכרו ביטוח פרטי למי שרוצה ולמי שהפרוטה מצויה בכיסוי.
זו הדרך להבטיח רפואה טובה לכלל האזרחים.
סל הבריאות משתנה על פי שיקולים כלכליים ותקציביים, ולפתע - בתוך המוצר השוויוני נפתח פצע מוגלתי בדמות הביטוח המשלים