הייתי במלחמה עם עצמי
זוכרת את השנים הקשות: "כמעט יצאה לי הנשמה" ● בונה את חייה סביב הקריירה הספורטיבית: "אינטנסיבי ומפרך, אבל אני אוהבת את זה" ● ומבקשת: "אל תשוו אותי לירדן ג'רבי, אני עדיין לא ברמה שלה" ● הג'ודוקא גילי שריר (22) בראיון
אליפות אירופה האחרונה בג'ודו, שננעלה בסופיה בסוף אפריל, היתה המוצלחת ביותר בהיסטוריית המשלחת הישראלית, בכיכובה של נבחרת הנשים. ארבע מדליות, אחת מזהב, היו היבול המרשים, והמפתי עה ביותר היתה גילי שריר עם הארד במשקל עד 63 ק"ג.
בגיל 22 הג'ודוקא ממושב מזור, שבימים אלו נמצאת במחנה אימונים עם הנבחרת במונגוליה, לקראת פתי חת הגרנד סלאם בסוף החודש, סוגרת 18 שנה על מזרן הג'ודו. בעוד אחותה התאומה בחרה בחוג התעמלות, אחד משני החוגים היחידים במושב, גילי הלכה בעקבות אחיה הגדול לג'ודו, בעיקר בשביל הכיף, אבל מהר מאוד מצאה שם את מקומה. בזמן שרוב חב ריה פרשו, היא התמידה, צברה ביטחון וחלמה להגיע רחוק. "ממש אהבתי את הספורט הזה", העידה שריר בראיון מיוחד ל"ישראל היום", "אהבתי את הפיזיות וגם לנצח - אז נשארתי".
ההתקדמות היתה מהירה. היא הצטרפה לנבחרת האזורית והעבי רה את אימוניה למודיעין, בתיכון כבר היתה חלק מנבחרת ישראל, ועוד לפני שהתגייסה עברה למ כון וינגייט, שבו התגוררה והתא מנה עם הטובות ביותר בארץ. את טבילת האש שלה בתחרויות בוגרים עשתה באליפות אירופה בת"א לפני ארבע שנים. היא סיימה במקום הש ביעי, אבל היתה מרוצה: "זאת הפעם הראשונה שהצלחתי להביא את עצמי לידי ביטוי".
"לא חשבתי על פרישה"
קפיצת המדרגה הגיעה באותה שנה. עוד לפני בואה של הקורונה לעולם, יצאה שריר לגרנד פרי סין וחזרה עם פודיום ראשון. הזכייה במ דליית הארד שכנעה את מאמן נב חרת הנשים שני הרשקו להריץ אותה לאולימפיאדה בטו קיו, ושם, בקיץ ,2021 היה לה חלק משמעותי מאוד בזכיית הנבחרת בתחרות הקבוצתית במדליית ארד.
שריר נכנסה למעשה לנ עליים הגדולות של מדליסטית הארד מריו 2016 ירדן ג'רבי, שב דיוק פרשה, אחרי ששלטה במשקל עד 63 ק"ג. "היה צריך מישהי שתמ לא את החלל הגדול שירדן השאירה", מסבירה שריר, "זה משקל שיש עליו תחרות גדולה, שאליה לא נכנסתי מייד. הייתי עוד צעירה יחסית וע שיתי את הדרך מהקדטיות לבוגרות. היה לי קרב צמוד עם ענבל שמש".
את מאמינה שתצליחי למלא את הנעליים של ג'רבי?
"אני לא אוהבת את ההש וואות האלה. יש לי הרבה מט רות לסמן בדרך לפני שא גיד שאני ברמה שלה, אבל זאת בהחלט השאיפה".
הפתעת את עצמך באליפות אירופה האחרונה?
"נכון, הרבה שנים לא הגעתי למאני טיים, עם יותר מדי פעמים במקום החמישי, ובמהלך ארבע הש נים האחרונות כמעט יצאה לי הנ שמה, אבל צריך לראות את העבו דה מאחורי הקלעים. נשים בצד את המדליה הקבוצתית מטוקיו, ועדיין נראה שניצחתי יריבות גדולות ממני ומדליסטיות אולימפיות. לכן המד ליה בסופיה לא הפתיעה אותי".
היו פעמים שהיית קרובה לה רים ידיים?
"נכון שזו היתה תקופה מאוד קשה של כמעט אחרי כמעט, וגם הגיעה
פציעה קשה בברך, אבל בדיוק דחו את האולימפיאדה ויכולתי לעשות ניתוח ולהשתקם, כך שלא חשבתי על פרישה. עדיין הייתי צריכה למצוא בכל פעם דרך כדי לדחוף את עצמי. בסופיה עשיתי זאת ביום של הת חרות, שמסמל את התה ליך שעברתי. זה היה יום לא קל, הייתי במלחמה עם עצמי וקשה להסביר מה עבר לי בראש, אבל מתוך התהום מצאתי את הדרך החוצה".
לעמוד בשאיפות
ספרי על הקשר שלך עם שני הרשקו.
"הקשר בינינו מאוד מיוחד, למרות שלקח לנו זמן לבנות אמון הדדי. עכשיו אנחנו במקום טוב ואני סומכת עליו. כדי שהדרך תהיה חלקה, אני יודעת שעלי לשתף איתו כמה שיותר פעולה. שני יודע מה הוא עושה, וכ שאני מיישמת את ההוראות, הדברים הטובים קורים".
וראינו את זה גם בהצלחת הנבחרת.
"אין נבחרת כזאת בעולם. שני עבד כל כך קשה למצוא את המודל הקבוצתי בתוך ספורט אישי. הוא כל הזמן חוזר ואומר שהכוח שלנו זה בנ בחרת וראו את זה גם בריו ,2016 שם התחרו ארבע נשים ויצאנו עם מדליה אחת. אנחנו מרימות אחת את השנייה ועושות את כל האימונים ביחד - קר בות, משקולות, ריצות - וזה מצליח".
מהן המטרות שלך להמשך?
"הקרובה היא אליפות העולם באוקטובר והרחוקה זו האולימפיאדה בפריז ב ,2024 אבל בדרך יש עוד הרבה יעדים לכבוש: בשנה הבאה אני מקווה למדליה בצבע אחר באליפות אירופה, וגם אין לי עדיין מדליה באליפות העולם או בגרנד סלאם או במאסטרס, שיגיע השנה לירושלים".
בפריז 2024 יהיה קשה בטירוף, זו אחת המדינות החזקות בענף.
"גם אנחנו נגיע כנבחרת חזקה. המשחקים בטוקיו היו רק טעימה מב חינתי, ואני רוצה שהמדליה האולי מפית הבאה תהיה שלי נטו".
חוץ מג'ודו, יש לך זמן לדברים אחרים?
"התחלתי עכשיו ללמוד, ויש לי גם חיים אישיים שצריך לבנות אותם סביב הקריירה, באורח חיים מאוד אינטנסיבי ומפרך, אבל אני אוהבת את זה. אני צריכה לדעת שאני מג שימה את עצמי ומשפרת את עצמי כדי להיות הכי טובה במשהו. נבנית פה מסורת, ואנחנו נראה את הפירות בעוד כמה שנים, למרות שאנחנו כבר מעצמת ג'ודו".
מה את מאחלת לעצמך?
"להמשיך להשתכלל בכל דבר שאני עושה. אני חייבת להגיד תודה למשפחה שלי, שיודעת הכי טוב מה עברתי וכמה קשה זה היה, ותודה גם למאמן האישי שלי אייל בכר ולצוות האימון בראשות שני הרשקו".