אורבך פורש ימינה

הסיבה ללחצים הקשים שסופג ח"כ ניר אורבך, לאחרונה יותר מב עבר, היא שמפלגת ימינה היא גוף לא דמוקרטי. אין שם מוסדות מפלגתיים, בוודאי לא מוסדות נבחרים חוקיים. בין בוחרי ימינה לבין נציגיהם בכנסת אין גורם מתווך. אין להם דרך דמוקרטית המקובלת במפלגות דמוקרטיות להשפיע על צמרת המפלגה, ושומו שמיים: אפילו להצביע במוסד כמו מרכז המפלגה, המזכירות וכיוצ"ב. התוצאה היא שאנשים מהיישוב שמרגישים נבגדים מעוררים את זעמם של רה"מ בנט ואילת שקד. איזו דרך יש להם להשפיע?

הסיבה העיקרית לפרישת אורבך מהקואליציה היא לא הצעקות מול הבית, אלא לכידות האופוזיציה בראשות בנימין נתניהו. השנה האח רונה הייתה מפגן של מנהיגות מצד נתניהו, זאת למרות שגדעון סער הודיע שוב שלא יישב איתו, כי לא חוזרים אחורה לנתניהו. זה נשמע כמו סיסמת בחירות.

קשה שלא לראות את המציאות. מנסים לפעמים לטשטש, אבל המ חזה איננו מלבב. לא נראה שסיעת ימינה בכלל קיימת. היא מתפוררת. כשהח"כים סילמן, שקלי, אורבך, אלון דוידי, אשר כהן, ולמעשה חלק גדול מהנבחרת פורש מימינה, זו פשוט הצבעת אי אמון גורפת במנהיג המפלגה. בנט אמר לא מכבר שה טעות שלו היתה שהבטיח הבטחות. באמת סקנדל. נציג ציבור מבטיח ללכת בקו מסוים. אבל ברור שאל מלא טקסי ההשבעות שלו, היו מצ ביעי ימינה נסוגים ברובם מהצבעה למפלגה. בנט ושקד לא היו עוברים.

אורבך מפיל את התיק של פרי שתו על מאזן גנאים ורינאוי זועבי. זה לא הכי הוגן, מאחר שמיום א' של ממשלת בנט לפיד אפשר היה לראות שיש משהו מאוד כנוע ומ סוכן בחבירת כמה מפלגות שמאל למפלגה אסלאמית, ולמפלגה שעל הנייר קוראים לה "ימינה".

לא לגמרי ברור למה מתכוון ניר אורבך בקטע המסיים את הודעתו אתמול: "אינני חושב שהליכה לבחי רות היא החלופה המועדפת. סבבי הבחירות אינם משרתים את היציבות הנדרשת לשלטון במדינה. בשבוע הקרוב לא אצביע בעד פיזור הכנסת. אפעל בכל כוחי לממשלה יציבה עם רוח לאומית, כפי שהתחייבנו לפני כשנה... אינני חלק מהקואליציה".

מאגף הקואליציה אין סיכוי שפתאום תחושל היציבות הממשלתית; "ממשלה יציבה עם רוח לאומית" – זה יכול לקרות רק תחת הנהגת הליכוד. אבל ראשי ימינה לוקים בתסמונת מנהיגות. נניח שאורבך בי נתיים לא עוזר לפזר את הממשלה. מה הוא משאיר לציבור הישראלי? אורבך, בנט ושקד מוסיפים בשלב זה סימני שאלה על סימני השאלה שלפני הפרישה. בכך הם הפכו לחלק מהמסורת של הימין הדתי. זה שמאז 1975 הוא הגורם הדומיננטי לחוסר היציבות במדינה.

הסיבה העיקרית לפרישת אורבך מהקואליציה היא לא הצעקות מול הבית, אלא לכידות האופוזיציה בראשות בנימין נתניהו. השנה האחרונה הייתה מפגן של מנהיגות מצד נתניהו

ממשלה יציבה רק תחת הליכוד. נתניהו אתמול צילום: אורן בן חקון