מסע אל תום העידן
א. ב. יהושע, חתן פרס ישראל, הלך לעולמו בגיל 85 ● יצירותיו בספרות הצליחו לגעת בעצביה החשופים של החברה הישראלית ולעצב את תרבותה ● הנשיא הרצוג ספד לו: "סיפוריו שיקפו את חיינו כבתמונת מראה מדויקת, חדה, אוהבת - ולעיתים גם כואבת"
א. ב. יהושע, מגדולי הספרות הישראלית, אשר השפיע עליה ופעל בה במשך תקופה בלתי נתפסת בהיקפה, מאז החל לפרסם את סיפוריו בסוף שנות ה ,50 הלך אתמול לעולמו בגיל ,85 לאחר מאבק במחלת הסרטן.
יהושע נולד בירושלים בשנת 1936 בשם אברהם גבריאל יהושע. מצד אביו הוא דור חמישי בארץ, למשפחה שהגי עה לארץ ישראל במאה ה 19 מסלוני קי ומפראג; אמו עלתה ארצה ממרוקו רק כמה שנים לפני הולדתו, בשנת ,1932 יחד עם אביה, אברהם, שעל שמו הוא נקרא. אביו, יעקב יהושע, היה בעצמו כותב עשיר ופורה שתי עד וחקר את חיי הקהילות הספרדיות בסוף המאה ה 19 ובתחילת המאה ה ,20 ואת העיתונות הפלשתינית של אותה התקופה.
בילדותו למד יהושע בגימנסיה העברית ברחביה, ולאחר מכן הת גייס לנח"ל, השתתף במלחמת סיני ולמד ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. ב 1960 הוא נשא לאישה את רבקה )איקה( לבית קרני. בשנים 1967-1963 התגוררו בני הזוג בפריז, שם השלימה רבקה דוק טורט בפסיכולוגיה, ושם נולדה בתם הבכורה, סיון.
עם שובם ארצה התגוררו במשך עשורים בחיפה, שם נולדו להם שני בנים נוספים, גדעון ונחום, ושם לימד יהושע כפרופסור בחוג לספרות עב רית והשוואתית. רק בשנים האחרונות לחייו עבר יהושע להתגורר בגבעתיים.
כבר מסיפוריו הראשונים הסתמן ייחודו של יהושע ביחס לספרות "דור
תש"ח", ששלט בה קו ריאליסטי הנטוע בהווה הארץ ישראלי ושקוע בבעיות השעה של המדינה הצעירה. לעומתה, יהושע, כמו סופרים אחרים בני "דור המדינה" ובהם עמוס עוז, שהפך בר בות הימים לחברו הטוב, כתב בתחילת דרכו כתיבה משופעת חידתיות וסמ לים, שחלקם מנותקים ממקום או מזמן
ספציפי, וגם כאשר נקשרו למציאות הישראלית נגעו בה כאילו מבעד למסך של הפשטה ושל אבסורד. הוא מעיד על עצמו שבתחילת דרכו שאב את השראתו מיצירותיו האניגמטיות ביותר של עגנון )בייחוד ב"ספר המע שים"(, מהאקזיסטנציאליזם של סארטר וקאמי, ויותר מכולם - מקפקא.
מהסיפור אל הרומן
יהושע השתהה במעבר מכתיבת סיפורים קצרים לכתיבת רומנים. הרומנים הראשונים שלו מסגירים את ההדרגתיות שבה הוא נכנס לכ תיבתם, שכן הם בנויים פרקים פר
קים שכל אחד מהם מביא קול אחר, כולל קולות שוליים כמו זה של הנער הפלשתיני, נעים, ברומן הרא שון; "המאהב", מ ;1977 או של האם המטורפת לכאורה, נעמי, ב"גירושים מאוחרים" מ .1982
ברומנים מאוחרים יותר, ריבוי הקו לות כבר התאחה אל תוך טקסטים אחדותיים יותר, אבל אפשר שהמ עבר ההדרגתי אל הרומן, דרך הפסי פס הרב קולי, פתח את כתיבתו של יהושע לטווח רחב במיוחד של מבעים ונקודות מבט.
אלא שכישרונו של יהושע לק לוע אל תסביכי העומק של התרבות הישראלית, לא קשור כלל לייצוג של דמויות מכלל עדות ומעמדות החברה, אלא ליכולתו לגעת בעצביה החשופים ביותר של התרבות המקומית.
גם בספר כמו "ניצבת", למשל, שהונע לכאורה מתוך עמדה אידיאולוגית מפורשת היוצאת נגד נשים שבוחרות שלא ללדת )כך לפ חות סיפר יהושע בראיונות(, בפועל הוטמעו התייחסויות רגישות בהר בה, שהצליחו לשלב שאלות על זכות הבחירה והמחאה של הגיבורה הלא מתרבה, הבעלות על גופה ותחושות של אשמה, של נכות ושל פגימות, עם רמיזות אגביות, משועשעות, על היבטים דמוגרפיים ועדתיים.
יש אירוניה בכך שמי שהצליח
יהושע הוא מעמודי התווך של הספרות הישראלית. אדם שרבים מאוד קראו את מילותיו. בלכתו הותיר קהל של קוראים מלאי הערכה לאיש שלקח חלק בעיצוב התרבות הישראלית נפתלי בנט, ראש הממשלה בולי היה חבר קרוב. הוא התחיל לכתוב מחזות בעקבות בעלי. בהתחלה בולי סירב, אבל זמן קצר לאחר מכן בא אלינו הביתה והקריא לנו את 'לילה במאי'. היה לנו קשר מיוחד, יחסר לי קולו הייחודי גילה אלמגור, שחקנית
יהושע התאפיין ברגישות גדולה לאתגריה של החברה הישראלית, והיה פעיל במאמץ לתיקון החברה על פי דרכו. הסיפורים שסיפר נטועים עמוק בספרות העברית ובליבם של הקוראים חילי טרופר, שר התרבות
יצירותיו שאבו מאוצרות עמנו והעלו בנו פסיפס של רגשות עמוקים. ירושלים, חיפה, מדינת ישראל והעם היהודי היו מסת חייו. יצירתו הבלתי נשכחת תמשיך ותלווה אותנו לדורות יצחק הרצוג, נשיא המדינה
לנסח בצורה מדויקת כל כך את הקיום הישראלי הוא מזרחי, בן לקהילות היישוב הישן בעיר העתיקה. יהושע עסק במזרחיותו מתוך אמביוולנטיות רבה, שדווקא היא הולידה את יצי רותיו הגדולות ביותר, ובייחוד מדו בר בארבעה רומנים שעוסקים בזהות ובהיסטוריה הספרדית, והם מפסגות יצירתו: "מולכו" ,(1987) "מר מאני" ,(1990) "מסע אל תום האלף" (1997) ו"חסד ספרדי" .(2011)
"המגירה" הספרדית
בהקדמה לספרו של אביו המזרחן על ירושלים הישנה, הוא כותב שכא שר שואלים אותו "איפה הספרדיות שלך", ו"למה הווייתך אינה מקרינה שום נוסטלגיה לשורשים", הוא מסרב להתנצל על השאיפה להיטמע בתוך המהות הישראלית והתקווה לטשטש את קווי הזהות העדתיים. "הספר דיות שלי החלה להיכנס לתוך מגי רה", הוא כותב, "לא קטנה מדי וב וודאי לא נעולה, אבל מגירה מוגדרת, שמפעם לפעם פותחים אותה, אבל לרוב היא סגורה".
במשך השנים ביטא יהושע הת נגדות עקבית לשליטה הישראלית בשטחים וקרא להקמת שתי מדינות לשני עמים, אך בשנים האחרונות חל מפנה בעמדותיו, והוא סבר כי אין מנוס ממציאת פתרון של שותפות דו לאומית, יהודית פלשתינית, על כל שטח ארץ ישראל. לצד עמדותיו המדיניות הוא שלל את האפשרות לחיות חיים יהודיים מלאים בתפו צות, וקרא ליהודי התפוצות לעלות לישראל, דברים שעוררו תרעומת רבה בארץ ובעולם.
בספרי מסות שפרסם - הידועים שבהם "בזכות הנורמליות" (1980) ו"אחיזת מולדת" (2008) - הוא כתב על הצורך להפיק לקחים מהשואה, שאותה הוא ראה כתמרור אזהרה לח ברה בישראל וכתמריץ להבראה של היהודים ממה שהיה בעיניו "אי הנור מליות" של החיים בגלות, דרך הקמה של חברה יהודית עצמאית במדינת ישראל. בראיון ל"ישראל היום" לפני כשנה אמר: "ההבדל בין יהודי וישרא לי הוא שיהודי זה דבר חלקי וישראלי זה דבר מלא. הזהות הישראלית היא הזהות היהודית המלאה. באנו מהגולה כיהודים להפוך לישראלים". הלווייתו תיערך היום בשעה 17:30 בבית העל מין בעין כרמל.