הסנדלר לא הולך יחף
"השיחוק", Netflix
יודעים מה זה "השלם גדול מסך חלקיו"? זה לקחת קומיקאי מותש בן ,55 שלא באמת הצחיק כבר תקופה ארוכה, לחבר אותו לז'אנר השחוק של דרמת ספורט שכבר ראינו בו הכל, ואת נטפליקס שלא בדיוק מיקמה את עצמה כמפעל לסרטי איכות - ולהוציא מזה דאנק על הפרצוף של כל התעשייה. "השיחוק" (Hustler) הוא שיחוק לא קטן של ענקית הסטרימינג, שלאחרונה משחקת מול יציעים מתרו קנים. אך בדיוק ברגע האמת, כשהכל נראה אבוד והחלום מתרחק - נראה כי היא קולעת סל ניצחון קטן בסרט הזה. איך זה קורה? בזכות ההחלטה לייצר סרט ספורט מחוספס וקולי, לשם שינוי. לא קוליות מגניבה כמו עוד פרסומת נייקי, אלא כזו שמגיעה מהחצר האחורית של ליגת ה NBA - סיפור שמתחיל מחוספס, ומתמקד בסקאוטר מתבגר שמתרוצץ בכדורסל האירופי ומתרחק מהחלום שלו לאמן.
אדם סנדלר הוא אותו סקאוטר של הפילדלפיה ,76 שמשלם בחייו הפרטיים את מחיר החיים בדרכים, ונאלץ לעזוב בכל שנה את אשתו )קווין לטיפה( כדי לצאת ולחפש שוב את טאלנט הכדורסל האירופי - זה שיחזיר לקבוצה את האליפות ולסנדלר את תפקיד המאמן. הוא קולט במגרש שכונתי בספרד אחד כזה, שחקן רחוב עם ראש דפוק וכישרון בשאר הגוף, ועובר איתו מסע אימונים פיזי ומנטלי כדי להגשים לשניהם את החלום.
בדרך שניהם נתקלים בקשיים רבים: עבור המאמן - זהו קרב אגו מול בנו הפריבילגי של בעלי הקבוצה )בן סטנלי(, שנהנה לדכא את יקירו של אביו. עבור הכדורסלן - זה שחקן אמריקני על אותה מש בצת, שמנסה להביס אותו מנטלית. את שניהם מלווה הסיפור המש פחתי האישי ברקע, כדי שלא יהיו רק סצנות משחק וטראש טוק על המגרש, מה שהופך את היצירה לעגולה ומרגשת יותר.
הדמות החבוטה של סנדלר התחילה ב"יהלום לא מלוטש" )עוד סרט חובה שלו בנטפליקס(, וב"השיחוק" היא פשוט מתעצמת יותר על רקע הניסיונות להחדיר את החלום האמריקני בשוק הספרדי )חואנצ'ו הרננגומז, כדורסלן היוטה ג'אז(, ועצם העובדה שמדובר במפגש אמריקני אירופי תורמת המון לחספוס הרב תרבותי של הסרט.
נכון שמסעות ספורטיביים של מאמן שחקן וקלישאות של "הכל בראש" כבר ראינו בכל סרט בז'אנר, אבל "השיחוק" לא נופל למלכו דת הזו: יש בו אינטליגנציה תסריטאית שמבינה כי הקסם הוא ב"טון אנד סטייל". על רקע פילדלפיה האפרורית, התסריטאים בנו דמות מורכבת עם וייב עגמומי שנוטה לפרוש מהמשחק, אבל עם טקסטים ציניים וחדים בכל שורה. הם מניעים את החלומות מול המציאות, המוטיבציות מול המכשולים והמלחמות מול הדור הצעיר. המאצ' אפ הזה עושה אותו מגניב ומעורר הזדהות כמו שלא היה מעולם. ערוץ הכנסת סיפק את אחד מרגעי ה WTF הטלוויזיוניים הטובים של מסיבת הסיום המסתמנת של ממשלת השינוי. אל דוכן הנואמים עלתה ח"כ מיכל שיר מחויכת, ופתחה ב"איפה ביבי, שמע שאני נואמת אז הוא ברח, אה?". תוכן הנאום דווקא היה ענייני לפרקים, אך חוסר המודעות לפתוח אותו בזחיחות היה מכמיר לב. ספק אם בימים אלו נתניהו בורח מנאומים של ח"כ מיכל שיר, או מזהה אותה בכלל.
בחדשות 12 הכריזו על סקר דרמטי, שהציג לראשונה את גוש נתניהו עם 60 מנדטים ואף יותר, ואת גרף הגדילה שעבר הגוש מ 52 מנדטים תוך עלייה אקספוננציאלית שלא היתה מביישת נגיף אומיקרון במשק פתוח. מה שאמור היה לפתוח את המהדורה נדחק למחציתה, והפך לעוד אייטם בדרך. על פי הלכי הרוח הקבו עים במהדורה, יש להניח מעל לכל ספק סביר כי אם תוצאות הסקר היו קצת פחות מחמיאות למרוויחים הגדולים ממנו - זה היה אחרת.