תנועת המאוואל
הכוריאוגרפית וחוקרת הפולקלור אורלי פורטל תעלה השבוע את יצירתה "פקרוני" בהיכל התרבות בתל אביב ● לצלילי הקלטה חיה של אום כולתום, היא בוחנת מחדש את היחסים שבין המינים ● "החיבור בין התרבויות הוא מכונן"
המופע "פקרוני" של הכוריאוגרפית, הרקדנית וחוקרת הפולקלור אורלי פורטל יחתום ביום שישי את סדרת המחול המיוחדת שהשיק היכל התרבות בתל אביב, בניהולו האמנותי של יאיר ורדי. במסגרתו התקיימו מופעים המביאים את מגוון סגנונות המחול הישראלי העכשווי לקדמת הבמה של אולם צוקר. בין היוצ רים שהשתתפו בסדרה היו רנה שינפלד, אבי קייזר וסרג'יו אנטונינו, רננה רז ור ביעיית טוסקניני, עדי בוטרוס ולהקת הפלמנקו הישראלית.
אורלי פורטל, שאחראית לפיתוח שפת מחול ייחודית המשלבת פולקלור שבטי עתיק ומחול עכשווי, תעלה ביום שישי עם יצירתה "פקוריני", שבה היא בוחרת לראשונה לרקוד עם שלושה גברים בליווי הקלטה מהופעה חיה של הזמרת והמו זיקאית אום כולתום - שפילסה לעצמה דרך בעולם גברי והיתה סמל לתרבות הערבית המודרנית ומקור השראה לחופש ולביטוי נשי עוצמתי. הרקדנים על הבמה, שאליהם היא מצטרפת במהלך המופע, הם אנדרסון בראז, ארתור אסטמן וארז זוהר.
"זה מופע שעלה קודם בקורונה, באונליין. הש תתפנו בחשיפה בינלאומית ובפסטיבל תל אביב אונליין, הוזמנו להופיע באיטליה, שם זה כבר עלה על הבמה, אחר כך הופענו עם זה בסוזן דלל, וכעת אנחנו מתכו ננים למופע בהיכל התר בות", מספרת פורטל.
במופע בחרת לעבוד רק עם רקדנים גברים. מדוע?
"זה גלגול של הרבה שנים שלי כיוצרת. אני יוצרת עם מוזיקה ער בית קלאסית, אבל זו הפעם הראשונה שבה אני יוצרת עם אום כולתום. ידעתי שיום אחד אצור יצירה על שיר שלה. היא חיכ תה לי שאבשיל, ושאתן לה את הריספקט על הבמה. אני מאוד אוהבת אותה, אני מאזינה לה, וכשנבחרתי להעלות יצירה בסוזן דלל החלטתי שהגיע הזמן. הרבה שנים אני עובדת עם נשים ביצירות שלי, וידעתי שיום יגיע ואבשיל לארח גברים, למרות שאני מאוד מזוהה עם האגן הנשי ועם הנשיות. ידעתי שיום אחד זה יעבור
את ההפרדה הזאת. "למעשה זו יצירה שיועדה לגברים, ואני מתארחת בה כאישה. הם יוצרים את האלכימיה עם השי רה שלה, ואז אני מצטר פת אליהם בהתחלה בשירה. בשיר 'פקרוני' יש קטע שהיא נכנסת לאיזה מאוואל, שזה אולי הלב של השיר, ובחרתי להיכנס בקטע הזה ובאומץ רב לשיר אותו )צוחקת(. זה מעשה נועז, זה כמו לגעת בתורה, ואני בעצם ממשיכה אותה מהנקו דה שבה המוזיקה נעצרת. אני שרה, ומהרגע שאני מסיימת השיר נכנס בחזרה. למעשה אנחנו חולקות את השיר. בהמשך אני נשארת על הבמה לפרק השני של היצירה עם המוזי קה שלה ועם הרקדנים, ונוצר בינינו שיח.
"המחקר שלי את סגנון הגנאווה הת חיל לפני הרבה שנים, בביקור הראשון שלי במרוקו. נסעתי להופיע בפסטיבל ג'אז אתני בקזבלנקה, ושם פגשתי שתי להקות: אחת משבט הגנאווה ואחת משבט הברבר - ושם כושפתי. שם התחיל המסע שלי בחקר ובחיפוש אחר המוזיקה שלהם, לפני 30 שנה בערך. מהמפגש המכונן הזה שעברתי התחלתי לחפש בתוכי את המ קצבים האלה באגן שלי, ומצאתי את זה. את המוזיקה של הגנאווה למדתי לנגן במ צילות ממתכת, וככה התחברתי אליהם".
ההשראה מהשבטים
"מאז אני חוקרת את הפולקלור הזה, המוזיקה, התנועה והשירה, וזה חלק מהותי מכל ההשראה ליצירות שלי. אני משתמ שת גם באיכויות שיש באגן הברברי, וגם במקצבים של הרגליים שמושפעים מהמ חול של הגנאווה, שזה מחול צפון אפריקני של קבוצת שבטים שגלו ממערב אפריקה, עבדים, שהביאו איתם את האפריקניוּת למרוקו. החיבור של המערב וצפון אפ ריקה הוא מכונן, וזה משהו שמופיע גם ב'פקרוני' - במקצבים, ברקיעות, בכפות הרגליים. המוזיקה הצפון אפריקנית היא המקור שלי, המזון והמטען שלי". מה המסר שרצית להעביר בעבודה? "פקרוני זו אנרגיה שהיתה חייבת לקבל גוף. המוזיקה של אום כולתום מחברת אותי לאנרגיה מאוד מסוימת. הבחירה שלי שה גוף ירקוד את היצירה הזאת עם גברים היא מבחינתי סוג של שיא בחיים היצירתיים שלי, טרנספורמציה, אלכימיה. מבחינתי זה מה שרציתי ליצור, וגם רציתי לדבר על יחסים בין גברים לגברים, בין אישה לג ברים, בין אישה לגבר, בין אישה לעצמה, על החומר שגבר ואישה יוצרים יחד על הבמה, ושהגברים יחד יוצרים על הבמה".
פורטל: "החיבור של המערב וצפון אפריקה בולט מאוד ב'פקרוני' - במקצבים, ברקיעות, בכפות הרגליים. המוזיקה הצפון אפריקנית היא המקור שלי, המזון והמטען שלי"