הציבור חיכה למוצא פיו של הסופר הזה
א. ב. יהושע הוא בעצם אברהם גבריאל יהושע. הוא שייך לקבוצה מסוימת של סופרים, שחלק גדול מהפרסונה שלהם הוא דמותם הציבורית.
דמות הסופר כבעל אמירה פוליטית ונוכחות פוליטית נוצרה אצל א. ב. יהושע אחרי מלחמת ששת הימים, ובעיקר אחרי מלחמת יום הכי פורים. הוא שש לוויכוחים ולעימותים, וזה דווקא העניק לדמותו ממד יותר אנושי.
היו כאלה שאמרו עליו לאחר פטירתו, כי חוכמתו נגלתה בכתיבה הספרותית שלו, ולאו דווקא בתיאוריות שלו, כשהחליט לפרט אותן. בעיקר הוא נהנה לאתגר את יהודי אמריקה. זו היתה עמדה בוטה של שלילת הגלות, גם בתקופה שבה היהודים העשירים האלה שימנו וסבסדו אמנים ישראלים ואינטלקטואלים בעלי עמדות נכונות. למרות היותו איש שמאל מובהק, היה בו גם פטריוטיזם מקומי ישראלי חסר פשרות.
האיש שזיהה את כישרונו היה אהרון אמיר, עורך כתב העת "קשת", שפרסם את סיפוריו לאורך השנים. בין הסיפורים הראשונים שפרסם יהושע בסוף שנות ה 50 נמנה גם "חתונתה של גליה".
משוך איזה יסוד סוריאליסטי בסיפור נקמתם של שלושה מאהבים בבחורה נחשקת שמתחתנת עם מישהו אחר. היסוד הסוריאליסטי, השי מוש בסמלים, אפיין גם סיפורים אחרים של יהושע, עד שנטש את אמנות הסיפור הקצר - או הנובלה - והחל לכתוב רומנים עבים ועתירי חיים.
א. ב. יהושע, להבדיל מסופרים גדולים אחרים, קיים קשרים עם מבקרי ספרות וחוקרים, ועד כמה שזה יישמע תמוה, בדיאלוג שנוצר בעקבות ניתוחים ספרותיים פסיכולוגיסטיים הוא היה בצד המושפע. לפי כמה עדויות, כתיבתו השתנתה בעקבות הקשר הזה. אחד מאלה הוא מנחם פרי, שהגדיר אותו אתמול כאחד מ"גדולי הספרות העברית", זאת כי היום כבר אין ספרות עברית אלא "ישראלית". זו אמירה מאוד משמעו תית וכנראה נכונה, חלק מההתפתחות שבה כבר אין סופרים שהציבור מצפה בדריכות למוצא פיהם.
כמו שנתן זך האשים שהספרות העברית החדשה נגועה במגיפת התא בדויות, החוקר והמבקר מרדכי שלו האשים את יהושע כי "בזה אחר זה מוטלים 'האבות' שכובים, בסופי הסיפורים, לאחר הסתערותם שעלתה בתוהו, כששכיבתם בפישוט ידיים ורגליים היא ביטוי סמלי מובהק לתבוסתם ולמותם הממשמש ובא".
סיפוריו בתקופה שעד שנות ה 70 גילמו תוקפנות חסרת גבולות של בנים כלפי אבות. ההתמודדות היא כבירה ואלימה, כתב שלו. מדובר בסיפורים כמו "מול היערות" ו"מות הזקן". למרות הביקורת שמצאה את הכתיבה הזאת קצת דידקטית, יהושע חזה את עלייתם של אינטל קטואלים מהגל החדש, שגילו פתאום את ה"נכבה", את חורבות הכפ רים. ייתכן שיהושע הוצמד שלא בטובתו לעמוס עוז. בכל מקרה, יחד עם עוז הוא היה מאנשי הרוח שלמרות היותם ספורים מאוד, הזיזו את מפלגת העבודה הרחק שמאלה. החיים בישראל אחרי לכתם של היוצ רים האלה ריקים יותר.