גנץ והפוליטיזציה של הצבא: פרק 2

לאחר שסיים גנץ את מבצע ההשתלטות על תחנת השידור הצבאית, הוא מגביר כוח ושועט אל היעד המבוצר הבא. החלטתו של שר הביטחון להקדים, ללא כל סיבה עניינית, את ההליכים למינוי הרמטכ"ל הבא של צה"ל, שוברת שיא חדש בפוליטיזציה של מערכת הביטחון, ובניסיון לרתום את הצבא לשרת גחמה פוליטית של השר הממנה.

הציבור הישראלי אינו כה תמים. ידענו גם קודם ששרי ביטחון שבאו ממפלגות השמאל ראו מאז ומעולם במינויים בכירים בצה"ל דרך יעילה במיוחד לקדם את השקפת עולמם, ואת אלה מבין הקצינים ששותפים לה, או שלכל הפחות מעמידים פני שותפים. התופעה החלה בימי בן־גוריון ומפא"י, שאף פעם לא טרחו להסתיר את הכלל שלפיו רק אנשי שלומם - או כאלה שמתחפשים להם - מקודמים. למרבה הצער, היא לא נפסקה עם המהפך הפוליטי, מה גם שברבות מן הממשלות שהורכבו על ידי ראשי הממשלה מהליכוד ניתן תפקיד שר הביטחון לשותף הקואליציוני מהשמאל, והוא המשיך לנהוג בצה"ל כבשלו.

ככל שהרוב בציבור הישראלי נע ימינה, כך חשיבות השליטה במינויים בצמרת צה"ל בעיני השמאל רק גברה. לאחר הכישלון המהדהד של תהליך אוסלו, ובהיעדר מסר אידיאולוגי מהימן אחר, האסטרטגים של השמאל הבינו שאחד הסיכויים הבודדים שלהם לנצח בבחירות הוא להעמיד בראש המחנה גנרל במיל', רצוי כזה שעד לפני רגע היה רמטכ"ל. וכדי שרמטכ"ל כזה יהיה זמין בעת הצורך - צריך לדאוג למינויו בעוד מועד, כמה שנים לפני שיוטל אל המערכת הפוליטית כ"אס" שובר שוויון.

כך באה לחיינו שורה של רמטכ"לים, שלגבי כל אחד מהם - עוד לפני שחרורו הפורמלי מהשירות הצבאי)!( - נאמר שהוא־הוא התקווה החדשה של השמאל. הציבור הרחב תמה: איך התקשורת יודעת שרא"ל פלוני הוא דווקא התקווה של השמאל? הרי הדעות הפוליטיות של האלופים הבכירים אמורות להיות סוד הנצור בליבם פנימה. אבל מי שדחף מלכתחילה למינוי אותם אלופים ידע היטב מה דעותיהם, והביא אותן בחשבון בעת המינוי, בבחינת "ַהּזְֹרע ְּ ִדְמע ְּ רָּה ִיְקצֹר."וּ שרי הביטחון זרעו את המינויים, וכעבור כמה שנים קצרו מפלגותיהם את היבול, בדמות מועמדים פופולריים שעל כתפיהם הוטלה "המשימה הקדושה" לנצח את בנימין נתניהו ואת הימין. אין דרך אחרת, זולת ההטיה הפוליטית, להסביר את ההגעה לדרגים הבכירים ביותר בצה"ל של אנשים כדוגמת יאיר גולן, שהחל להשמיע דברי בלע עוד בהיותו במדים, או כדוגמת כמה מעמיתיו, קיצונים כמוהו, אך קשקשנים פחות.

אף אם נביא בחשבון את ההיסטוריה של מינויי הרמטכ"לים, המעשה הנוכחי של גנץ מטריד במיוחד. את מה שעשו קודמיו בהיחבא, כאילו במקרה, הוא עושה בגלוי, מן המקפצה, בלי לטרוח אפילו להמציא תירוץ סביר להקדמת המינוי של ראש המטה הכללי הבא. במקרים אחרים הכנות היא דווקא מעלה, אך במקרה זה - היא רק חושפת את ערוותו של שר הביטחון, אשר יודע, כמו כולם, שממשלתו עומדת בפני התמוטטות בלתי נמנעת, ומשום כך רוצה לבצע את המינוי לפני שיירד מן הבמה ויוחלף על ידי מישהו אחר.

הצעד התמוה של גנץ פוגם בצה"ל ובאמון הציבור בתקינות ההליך של בחירת מפקדי הצבא, אך נוסף על הפגיעה במערכת כולה - הוא מסב נזק ממשי ומיידי לשני הרמטכ"לים: הרמטכ"ל הנוכחי, אביב כוכבי, ומחליפו, שייבחר על ידי גנץ. הקדמת ההליכים למינוי הרמטכ"ל הבא תעמיד את הצבא לזמן ארוך בצלם של שני מפקדים, ובמערכת היררכית - זהו מתכון לבלבול ולצרות. כתוצאה מכך, תיפגע, על לא כל עוול מצידו, הסמכות של רא"ל כוכבי.

אילו היה מדובר ברמטכ"ל בינוני, את המחיר הזה עוד ניתן היה להצדיק. אלא שסביב הכישורים וההישגים של כוכבי יש קונצנזוס רחב. בד בבד, ברמטכ"ל הבא תדבק תדמית של מינוי פוליטי חפוז, וכל זאת רק בשל גחמה של פוליטיקאי העומד להפסיד את משרתו.

הציבור תמה: איך התקשורת יודעת שרא"ל פלוני הוא דווקא התקווה של השמאל? הרי הדעות הפוליטיות של האלופים הבכירים אמורות להיות סוד הנצור בליבם פנימה