לא מחטף, יציבות

לו האמין גנץ שיש לממשלה סיכויי הישרדות, היה ממתין עם ההחלטה לפעול בעניין בחירת הרמטכ"ל ● ומאחורי הכוונה האיראנית להרוג ישראלים יש חוליה שגויסה, עם פרצופים ואמל"ח

שר

הביטחון בני גנץ התלבט לא מעט בטרם החליט לבחור כבר עתה את הרמטכ"ל הבא. הוא ידע כי המהלך יעורר עליו ביקורת מכל עבר. שיטענו שהוא מנסה לבצע מחטף. שהוא הופך את הרמטכ"ל המכהן, אביב כוכבי, ל"ברווז צולע". גנץ, באופיו, הוא איש של פשרות, לא של מחלוקות. נטייתו הראשונית היתה לחכות עם המינוי לקיץ, בואכה חגי תשרי. כוכבי רצה שהמינוי יעוכב עוד יותר, עד לאחר החגים. כך, סבר, יהיה מינימום זמן שבו יכהנו בצה"ל שני רמטכ"לים: זה שנושא את הדרגות והאחריות, וזה שאליו נשואות העיניים.

החלטתו של גנץ לפעול בכל זאת כבר עתה, מלמדת מה הוא חושב על סיכויי ההישרדות של הממשלה. לו האמין שיש לה )ולו( אורך נשימה, היה ממתין עם המינוי עוד כמה חודשים. משהבין שהפור נפל, החליט למנות כבר עתה. לא מחטף הוא חיפש, אלא דווקא יציבות.

לנגד עיניו של גנץ עמד התקדים של מוטי כהן. בדצמבר 2018 הוא מונה כממלא מקום המפכ"ל, תפקיד שבו החזיק שנתיים, עד שפרש משלא קיבל את המינוי הקבוע. זה היה אולי טוב לפולי טיקאים שיכלו לשלוט כך בבכירי המשטרה שואפי הקידום, אבל זה היה רע מאוד למשטרה עצמה וללקוחותיה - הציבור.

על צייצנים, שמאלנים ויס מנים

גופי הביטחון צריכים קביעות. סדר. היגיון. אסור שיעבדו על פי הכאוס הפוליטי. זה היה נכון במשטרה, וזה נכון שבעתיים בצה"ל. מצב שבו הממשלה נופלת ולא ניתן למנות מחליף לכוכבי במשך מי יודע כמה זמן, הוא חלום בלהות.

דווקא הרמטכ"ל המכהן הבין את זה. הוא אמנם לא אהב את הרעיון, אבל כמי שהמחצית הראשונה של כהונתו עמדה בסימן ריבוי מערכות בחירות והיעדר תקציב, היה לו ברור שהאלטרנטיבה למינוי עכשיו עלולה להיות אי יכולת למנות אחר כך. הוא הבין שטובתו האישית במקרה הזה היא משנית לטובתו של הצבא, שחייב יציבות.

גנץ מתכוון לקיים תהליך מהיר. הוא מכיר את המועמדים היטב, ולא יופתע מדבר שיאמרו. ממילא אחד מהם - יואל סטריק - הוא מועמד קש. לא ברור מי הכניס אותו לרשימה, ועל סמך מה. הרי גנץ עצמו זעם לפני עשור כשהוחלט למנות לרמטכ"ל את יואב גלנט; הוא סבר אז שלא ייתכן שימונה מי שלא עבר בתחנה ההכרחית של סגן הרמטכ"ל. כעת הוא בוחן לכאורה למנות את סטריק, קצין ראוי אבל כזה שלא עבר בתחנה ההכרחית של מס' .2

אם כבר נפתחה הדלת למי שלא כיהנו כסגן, מתבקש לתהות מדוע לא נבחנת האפשרות למנות את עמיקם נורקין, שכיהן עד לאחרונה כמפקד חיל האוויר. גנץ אמנם משתייך לדור שצרובה בו עדיין תקופת רמטכ"לותו של דן חלוץ, אבל הזמנים ומרכזיותו של חיל האוויר השתנו מאז מלחמת לבנון השנייה. טוב יעשה שר הביטחון אם ישקול למצער למנות את נורקין לסגנו של הרמטכ"ל הבא: זה ישביח משמעותית את המטכ"ל ואת תהליכי הניהול וקבלת ההחלטות בו.

גנץ מתלבט על פניו בין הרצי הלוי, הסגן הנוכחי, לבין קודמו, אייל זמיר. בשבועות האחרונים התאמצה סביבתו לפזר רמזים כי מדובר בקרב פתוח, אבל המציאות שונה: להלוי יתרון מובהק, ואם לא ימונה זאת תהיה הפתעה מרעישה. זמיר צפוי לקבל הרבה מחמאות )ובצדק רב(, אבל לסיים את שירותו ולפרוש.

לשניהם, זמיר והלוי, נגרם השבוע לא מעט עוול. מיטב הצייצנים ברשתות החברתיות מיהרו להדביק להם שלל עניינים שלא קשו רים בהם, וחבל. על הלוי נטען שגנץ ממהר למנותו משום שהוא שמאלן - תגית מוזרה למי שגדל לאבא רוויזיוניסטי, בעל כיפה שקופה )כהגדרתו(, ומי שהוכיח במהלך הקריירה הלא קצרה שלו שנאמנותו נתונה רק לעם ולמדינה. מערכת הביטחון, למי ששכח, לא צריכה יס מנים; היא צריכה ראשים גדולים, עצמאיים ואמיצי מחשבה ומעש.

לזמיר הדביקו קרבה לבנימין נתניהו, שזמיר היה בעבר מזכי רו הצבאי. זה לא סוד שנתניהו מעריך את זמיר מאוד. הוא רצה למנותו לתפקיד כבר בסבב הקודם, שבו נבחר לבסוף כוכבי. אבל העיסוק בעת הזאת בנתניהו ובהעדפותיו הוא מגוחך, ומבטא בעיקר נטייה פבלובית: אין לו שום מעמד במינוי הרמטכ"ל הבא, ודעתו חשובה רק אם גנץ יחליט להיוועץ בו כמו באחרים שכיהנו בעבר כשרי ביטחון. ממילא להפוך את זמיר למועמד "מטעם" עושה לו עוול גדול; את תפקיד המזכ"צ הוא שרד דווקא משום היותו קצין מקצועי והגון, שהקפיד שלא לערבב ולהתערבב.

גנץ צפוי לערוך סבב שיחות עם השלושה. כל אחד מהם התב קש להציג לו את תוכניותיו ומחשבותיו, למקרה שימונה. אחר כך הוא יתייעץ עם שרי ביטחון ועם רמטכ"לים לשעבר. אם יידרש, יישב שוב עם המועמדים, בטרם יחליט. ההכרעה עצמה צפויה בטווח של שבועיים, ואחר כך מתכוון גנץ להביאה מייד לאישור הממשלה. הקצין שייבחר עוד יידרש לעבור את הוועדה לאישור מינוי בכירים, שטרם מונה לה ראש חדש במקומו של השופט אליעזר גולדברג, שנפטר השנה.

קו תאילנד ונצואלה

בשעת כתיבת שורות אלה טרם הוסרה האזהרה החריפה על סכנה לפגיעה בישראלים באיסטנבול. גם בלי להכיר באופן אינטימי את המודיעין שהוביל לפרסום האזהרה, אפשר להניח שהיא עוסקת בחוליה שנמצאת בעיר בזמן אמת, ומחפשת מטרות ישראליות זמינות כדי לפגוע בהן.

זה מסוג המקרים שכדאי לקחת את האזהרות ברצינות. לעיתים רבות מתפרסמות אזהרות כאלה על סמך מידע או כוונות כלליים, או הערכות מלומדות. הפעם נראה שמדובר במודיעין מוצק, שאי אפשר לטעות בו: מאחורי הכוונה האיראנית להרוג ישראלים כנ קמה יש חוליה שכבר גויסה, עם פרצופים ואמצעי לחימה.

מה שמערכת הביטחון מנסה להשיג כרגע זה זמן. להרחיק כמה שיותר ישראלים כמה שיותר מהר ממקור הסכנה, ובזמן הזה לנ סות לסגור מעגל - יחד עם גורמי הביטחון הטורקיים - על חברי החוליה ומי ששלחו אותם. לתפוס אותם, או לגרום להם לסגת לאחר שיבינו כי נחשפו.

שני אירועים דומים לזה התנהלו בשבועות האחרונים בשני קצוות של העולם, האחד בתאילנד ובאינדונזיה, והאחר על הקו שבין ונצואלה, פרגוואי, אורוגוואי וארגנטינה. בשניהם נעצרו איראנים, שככל הידוע משתייכים למשמרות המהפכה, לאחר שהשלטונות המקומיים קיבלו "מידע מגורמי ביון זרים" על כוונ תם לבצע פעולות טרור.

צבר האירועים הזה מלמד משהו על היקף הסכנה, על הפיזור הגיאוגרפי שלה ועל הנחישות האיראנית לפעול. הוא מחייב את מערכת הביטחון למתוח איברים בהגנה: בעוד המוסד מביא את המודיעין )ופועל על פי פרסומים זרים באיראן עצמה(, השב"כ עסוק בהגנה על ישראלים ועל יהודים ברחבי העולם.

ניסיון העבר מלמד שאיפשהו, מתישהו, האיראנים עלולים לה צליח. כך היה לפני עשור, כאשר הפיגוע בבורגס סיכם כמה שנות מאמץ גלובלי של איראן וחיזבאללה לנקום את חיסולו של עימאד מורנייה. הסכנה כיום זהה, ואולי אף גדולה יותר; מי שמתעלם ממנה נוהג בחוסר אחריות מסוכן.

בשבועות האחרונים התאמצה סביבת גנץ לפזר רמזים כי מדובר בקרב פתוח, אבל המציאות שונה: להלוי יתרון מובהק, ואם לא ימונה זו תהיה הפתעה מרעישה. זמיר צפוי לקבל מחמאות, אבל לסיים שירות ולפרוש

צילום: גדעון מרקוביץ גופי הביטחון צריכים סדר, אסור שיעבדו על פי הכאוס הפוליטי. זמיר והלוי