התשבץ הדמוגרפי
בירושלים מנסים להתמודד עם הצמצום ברוב היהודי בעיר ועם החשש מהצבעה המונית ראשונית של ערביי מזרח העיר בבחירות למועצת העירייה ● הצעת חוק של ח"כ ישראל כץ קובעת כי 150 אלף יהודים יסופחו לעיר וחמש מועצות יהפכו לעיריות־בנות הכפופות לעירייתגג מרכזית ● נוסף על כך, תוקם עיריית משנה נפרדת גם ל־041 אלף ערביי מזרח ירושלים שמעבר לגדר ● סגן ראש העיר, אריה קינג: "אין ערובה שההנהגה החדשה של השכונות הללו לא תקיים קשרים עם גורמים עוינים ברש"פ"
"הם ביום בהיר, שעלול להתברר כקודר בעבור הרוב היהודי בירושלים", חושש חיים סילברשטיין, "יחליטו ערביי מזרח ירושלים לשבור טאבו רב שנים.
יחדלו מהחרם הממושך שלהם על הבחירות המקומיות בעיר, ובפעם הראשונה - מי יודע, אולי כבר בשנה הבאה - יבואו בהמוניהם לקלפיות כדי להצביע עבור רשימה או רשימות משלהם. מעמד 'התושב' שבו הם מחזיקים מקנה להם את הזכות לבחור ולהיבחר למועצת עיריית ירושלים, זכות שרובם ככולם בחרו עד היום שלא לממש".
סילברשטיין הוא המייסד והנשיא של ארגון "אם אשכחך", הפועל למען אחדות ירושלים, אבל לציבור הרחב הוא נחשף בשל הטרגדיה של בתו, שירה איש־רן. בפיגוע בצומת עפרה בדצמבר 2018 היא נפצעה קשה, והתינוק שהיה בבטנה - ישראל ז"ל - יולד ומת כעבור שלושה ימים. סילברשטיין הוא אחת הדמויות הציבוריות הבולטות בירושלים זה עשרות שנים, ופועל לעורר את מודעות הציבור הרחב לחשיבות הישארותה של ירושלים מאוחדת בריבונות ישראלית, בין היתר, כאמור, באמצעות הארגון שהקים.
"ערביי מזרח ירושלים", מזכיר סילברשטיין, "שווים בקלפי העירונית יותר משליש מהמושבים במועצת העיר: 13-12 מנדטים מתוך ה־13. עד היום, כבר 55 שנה, מתנהל המשחק הפוליטי העירוני בתוך המגזר היהודי בלבד. ערביי ירושלים נענו ברובם המכריע להנחיות אש"ף, רש"פ וחמאס והחרימו את כל מערכות הבחירות בירושלים. החרם שלהם נועד למנוע מישראל הכרה, לפחות דה־פקטו, בשלטונה ובריבונותה במזרח ירושלים. אלה שבכל זאת ביקשו להצביע היו מעטים. חלק מהם אוימו והורתעו".
האם בעוד יותר משנה, בבחירות לרשויות המקומיות באוקטובר ,2023 ישתנו כללי המשחק? האם השותפות חסרת התקדים וההיסטורית של רע"מ בממשלה ובקואליציה עשויה (או עלולה) להביא למפנה היסטורי גם במזרח ירושלים? ברחוב המזרח־ירושלמי, אומר סילברשטיין, כבר מדברים על אפשרות כזאת.
לפני חודשים אחדים התפשטה בין התושבים שמועה שרע"מ עצמה תתמודד בבחירות למועצת העירייה. מנסור עבאס הבהיר בתגובה לפנייתי ש"הנושא לא עלה לדיון ברע"מ", אך לא התייחס לעצם האפשרות. הזיקה, לפחות האידיאולוגית, בין חמאס לבין הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית ומועצת השורא שלו, המיוצגים בכנסת על ידי רע"מ, ידועה. האם התקדים במישור הארצי יוליד גם תקדים מזרח־ירושלמי? אולי הסכמה שבשתיקה מצד חמאס או הרש"פ, שתאפשר בפעם הראשונה לתושבי מזרח ירושלים להצביע עבור רשימה או רשימות ערביות, דתיות או לאומיות למועצת העיר?
הדמוגרפיה - אחת מאבני היסוד של מדיניות ישראל בירושלים - היתה תמיד שחקן מרכזי בהתנהלות הישראלית בבירה. כמעט בכל עשור עדכנה ישראל את היעד הדמוגרפי - ותמיד כלפי מטה. תחילה הוצב יעד לרוב יהודי של 80 אחוזים. אחר כך עודכן היעד לרוב של כ־07 אחוזים, ולבסוף הסתפקו רשויות התכנון ברוב צנוע יותר, של 60 אחוזים בלבד.
ההסתפקות במועט היתה אילוץ, משום שהאוכלוסייה הערבית גדלה מהר יותר מהאוכלוסייה היהודית. לגירעון המובנה הזה נוסף מאזן הגירה שלילי קבוע: כבר 31 שנה שלירושלים מצטרפים הרבה פחות יהודים, מאשר כאלה שבוחרים לעזוב אותה - כ־035 אלף יהודים עזבו את העיר בשלושת העשורים האחרונים, ורק כ־523 אלף באו לגור בה.
בשנים האחרונות אמנם מסתמן שינוי מגמה, והגידול בשיעור הערבים בבירה נבלם במידה רבה, אבל מאז 1967 המצב השתנה בתכלית, לאחר שהרוב היהודי בירושלים קטן ב־55 השנים האחרונות מ־47 אחוזים לכ־06 אחוזים בלבד.
הפטנט - עיריות־בנות
הצעת חוק חדשה־ישנה של ח"כ ישראל כץ, שכבר הונחה על שולחן הכנסת, מבקשת להגדיל מחדש את הרוב היהודי בירושלים באמצעות הקמת עיריית־גג לבירה, וסיפוח דה־פקטו של יישובים יהודיים במטרופולין ירושלים לגבולות המוניציפליים של הבירה. כץ ועוד 54 ח"כים, בהם בנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ', מבקשים לצרף לירושלים את ביתר עילית, מעלה אדומים, גבעת זאב, אפרת ואת יישובי המועצה האזורית גוש עציון, ולהפוך את המועצות שלהן לעיריות־בנות של עיריית ירושלים. בכל היישובים הללו מתגוררים היום כ־051 אלף יהודים, המהווים כשליש מהאוכלוסייה היהודית ביהודה ושומרון.
על פי כץ, הצירוף יהיה תחילה ללא החלת ריבונות, אך עם זיקה מוניציפלית ומנהלית לעיריית ירושלים הגדולה, החדשה והמורחבת. צירוף היישובים ישנה את המאזן הדמוגרפי בבירה ויעמיד מחדש את הרוב היהודי בה על כ־07 אחוזים. המועצות ישמרו על עצמאות תקציבית ואוטונומיה ניהולית, אך עם זיקה לעירייה המרכזית ולעיר, שתוכל להשתמש בשטחים שכיום אינה יכולה להשתמש בהם לצרכים שונים. "אני צייד הזדמנויות", אומר כץ, שיביא את הצעת החוק להצבעה "ברגע שאשתכנע שיש סיכוי לגייס עבורה רוב".
להצעה יש עוד חלק, מעניין לא פחות, ואולי אף יותר: גם השכונות הערביות שמעבר לגדר הביטחון בצפון ירושלים - מחנה הפליטים שועפט, כפר עקב וענאתא - אזורים שכבר עשרות שנים מוזנחים קשות מבחינה שלטונית, תשתיתית ושירותית, יזכו לניהול מוניציפלי אוטונומי ויהפכו לעיריית־בת של העירייה המרכזית.
ישראל כץ: "אני צייד הזדמנויות. יש לי כבר 54 ח"כים שתומכים בהצעת החוק, בהם בנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ'. אעלה להצבעה את תוכנית עיריית־הגג לירושלים, ברגע שאשתכנע שיש לה סיכוי לקבל רוב"
בשכונות הערביות הללו מתגורר שליש מאוכלוסיית מזרח ירושלים, כת041 אלף איש, שרובם מחזיקים בתת עודות תושב.
ההצעה של כץ מזכירה הצעה דומה שהעלה לפני שנים אחדות השר לענייני ירושלים, זאב אלקין. גם הוא הציע להשאיר את השכונות בריבונות ישראלית ולהותיר בידי יושביהן את תעודות התושב הירושלמיות, אך בה בעת - להוציא אותן מתחום השיפוט של ירושלים ולהקים עבורן מועצה מקומית נפרדת. אם ההצעה של אלקין היתה מתקבלת, הרוב היהודי היה גדל אף יותר, עד לכת67 אחוזים (גילוי נאות: גם אני הייתי שותף ליוזמה זאת, במסגרת המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה וארגון "אם אשכחך").
כץ, בשונה מאלקין, משאיר את השכונות הערביות הצפוניות בתוך ירושלים, ולא מנתק אותן מהתחום המות ניציפלי של הבירה. ההצעה שלו הופכת אותן לעירייתת בת שישית, שכפופה לעיריית ירושלים, כמו מעלה אדות מים או ביתר עילית.
כץ נמנע מהצעד הנוסף שאלקין תמך בו ושגם סילבת רשטיין מצדד בו, "כדי למנוע סיבוכים פוליטיים ומדית ניים שונים", לדבריו. זו גם הסיבה שכץ הסיר בשלב זה מהצעת החוק שלו את סעיף הריבונות המלאה, ששולב באחד מגלגוליה הקודמים בכנסת הת71.
בעיריית ירושלים, לרבות ראש העיר משה ליאון עצמו, לא אוהבים את הגרסה האגרסיבית יותר - זו שאלקין וסילברשטיין מזוהים עימה - שלפיה יש להוציא את השכונות הערביות הצפוניות שמעבר לגדר אל מחוץ לתחום השיפוט העירוני, ולגרוע אותן מירושלים. בעית רייה סבורים שניתן להתמודד עם המצוקה הדמוגרפית של הצד היהודי בירושלים באמצעות תנופת הבנייה בבירה. בכירים בעירייה מציינים שבת1202 נרשמו 5,400 התחלות בנייה למגורים בירושלים, ושבכל אחת מהשת נים 2022 2023תו יהיו עוד 6,000 התחלות בנייה. "זה פי שלושה מאלפיים הדירות שנבנות כאן בכל שנה, כבר שני עשורים", אומרים בעירייה. "מהפך ממשי, שעשוי להביא לשיפור מאזן ההגירה השלילי, שהרי היהודים הרבים שעוזבים עושים זאת בעיקר בשל היעדר פתרות נות דיור. תנופת הבנייה תציג בפניהם אופציה חדשה".
עדיפה ירושלים רחבה
מי שמתנגד בחריפות, כמו כץ, לגריעת השכונות הערביות מתחום השיפוט של ירושלים, הוא סגן ראש העיר אריה קינג. קינג מעריך שהתגובה הכמעט מיידית של האוכלוסייה הערבית בשכונות הצפון שמעבר לגדר להוצאתם אל מחוץ לעיר, תהיה מעבר שלהם בחזרה לתחום שבתוך הגדר. "כך קרה גם כאשר בנו בירושלים את גדר הביטחון", מזכיר קינג, "וזה יקרה שוב".
מדוע? אתה משאיר בידיהם את תעודות התושב, וגם משאיר אותם בתחומי המדינה. השינוי היחיד הוא בהגדרה השונה של כתובת המגורים שלהם - מועצה אזורית ישראלית, במקום בתחומי עיריית ירושלים.
"זה יקרה כי המוטיבציה הראשונה של ערביי אותן שכונות, ואני מדבר עם יושביהן, היא להישאר בירושלים, ולא בשום רשות מקומית אחרת. הם יודעים שכאשר יגיע איש שמאל לשלטון יהיה לו קל מאוד לשווק את העברת המועצה הישראלית החדשה הזאת, שכבר אינה חלק מירושלים, לרשות הפלשתינית, מה שימיט על ירושלים סכנות מרובות. אין גם יכולת אמיתית לערוב לכך שההנהגה החדשה של השכונות הללו, שיהפכו למועצה מחוץ לבירה, לא תקיים קשרים עם גורמים עוינים ברש"פ ותיצור זיקות בינה לבינם".
אלקין הציע לשפר את הדמוגרפיה הירושלמית לטובת הצד היהודי, באמצעות גריעת השכונות הללו מהתחום המוניציפלי של ירושלים. אין בכך היגיון? "הסברתי כבר - אנחנו נקבל שטף של עשרות אלפי תושבים שייכנסו מהשכונות שמעבר לגדר אל השכונות הערביות והיהודיות שבתוך הגדר. שכרנו ייצא בהפסדנו. הדרך לשיפור דמוגרפי לטובת הצד היהודי היא לבנות את עטרות ואת E-1 שמוקפאות היום, להעמיד מצאי גדול של דירות מגורים בירושלים, וגם לצרף לירושלים את יישובי הלוויין היהודיים שלה".
אינך חושש מאפקט מנסור עבאס, כלומר מהאפשרות שהשותפות של מפלגה ערבית ישראלית בשלטון, תביא להצבעה המונית, ראשונית, של ערביי מזרח ירושלים למועצת העיר?
קינג מעריך שלמעורבות רע"מ בקואליציה לא תהיה השלכה על מזרח ירושלים, ומוסיף: "אם האלטרנטיבה היא ירושלים שלמה ורחבה שיש בה ערבים במועצת העיר, מול ירושלים מצומצמת, דקה ומסוכנת - אני מעדיף ירושלים רחבה בריבונות מלאה עם ערבים רבים שחיים בה, ושאולי יש להם נציגים במועצת העיר, על פני ירושלים עם פחות ערבים ופחות שטח".
סילברשטיין, שכן חושש מ"אפקט עבאס", רואה את הדברים אחרת. "הפרדת השכונות הערביות שמעבר לגדר מירושלים והקמת מועצה נפרדת עבורם הן טות בות לישראל, גם מנקודת מבט דמוגרפית וגם מבחינת טובת התושבים עצמם. הפרדה כזאת תגרע מתחומי העיר יותר מת001 אלף ערבים, מבלי שתעודות התושב שלהם יישללו, בלי שהריבונות הישראלית באזור תשת תנה, ובאופן שבו מצד אחד העול הכלכלי על עיריית ירושלים יפחת, ומצד שני הבונוס הכלכלי לתושבים, שהוזנחו שנים ארוכות - יגדל.
"על פי ההצעה שלנו, השכונות לא יועברו לרש"פ. מעמד השטח ישתנה רק מבחינה מוניציפלית, והשכות נות יוסיפו להיות חלק ממדינת ישראל, אך לא חלק מירושלים. ירושלים עצמה תיהנה ממאות אלפי דונמים בשטחים שבין העיר לעיירות הלוויין, ואלה ישמשו לרת ווחת התושבים היהודים והערבים בכל המרחב, למגורים, לתעשייה, לתיירות ולמסחר".
חיים סילברשטיין (בתמונה): "עד היום, ערביי העיר נענו ברובם להנחיות אש"ף, רש"פ וחמאס והחרימו את הבחירות. החרם נועד למנוע מישראל הכרה בשלטונה ובריבונותה במזרח ירושלים"