מי כאן העקוד?

פרשת שלח לך

בשבועות הקרובים נציין את יום השנה ה 75 לעצירת אוניית המעפילים "אקסודוס "1947 )ששמה העברי הוא "יציאת אירופה תש"ז"(. ב 11 ביולי 1947 הפליגו 4,554 נוסעים )על אונייה המיועדת להכיל 605 נוסעים בלבד( מהעיר סט שבדרום צרפת, במטרה לשבור את ההסגר הימי שהוטל על שערי העלייה לפלשתינה. לאחר מעקב בריטי צמוד, שהחל עם יציאתה של האונייה מהנמל בצ רפת, כשהיא נמצאת במרחק של 20 מייל בלבד מחופי הארץ, הותקפה האקסודוס על ידי שתי משחתות ברי טיות שנגחו בה משני צידיה, מה שהוביל לכניעתה בלב ים. בסופו של דבר, לאחר שהובלו נוסעי האונייה לחיפה, לקפריסין ולאנגליה, כל נוסעי האונייה נשלחו לגרמניה, ושם הוכנסו למחנות כליאה. המוכנות שלהם לסבול קשיים רבים יצרה תחושת אחדות נדירה בקרב התושבים היהודים שהיו בפלשתינה. בכך עיצבו במו ידיהם את הסיפור של מדינת ישראל העתידית.

הבחירה המיוחדת במונח "מעפילים" לציון התנועה הבלתי לגאלית של "עלייה ב'" מקורה בפרשת השבוע הנוכחית, פרשת שלח לך. הפרשה פותחת בתיאור הקט סטרופה של המרגלים. תוכניתו של משה לרגל את הארץ לפני כיבושה העתידי נכשלת, בעת שהמרגלים חוזרים אל העם עם דיווח קשה ביותר. כתוצאה מהתנהלות המ רגלים נגזר על כל אותו הדור, דור המדבר, למות. עם קבלת בשורת העונש הקשה, בזמן שרוב העם מתאבל על הגזרה הקשה, מחליטה קבוצה קטנה - המעפילים - לנקוט מעשה: "ַוַיְּשִׁכּמ וּ ַבבֶֹּקרַו iַיֲּעלוּ ֶאל רֹא שׁ ָהָהר ֵלאמֹר ִהֶנּנּוּ ְו ָע ִלינ וּ ֶאל ַה ָמּ קוֹ םֲא ֶשׁ ר ָא ַמר ה' ִכּ יָח iָטאנ."וּ

וגם לאחר שמשה אומר להם שה' אינו איתם, הם בכל זאת ממשיכים ללכת: "ַוַיְּעִפּלוּ ַלֲעלוֹ ת ֶאל רֹא שׁ ָה ָהר ַוֲאר וֹן ה' וּ מֶֹשׁ ה לֹא ָמ וּשׁ ִמֶקֶּרבiַהַמֲּחiֶנה. ַוֵיֶּרד ָהֲעָמֵלִקיְו iַהְכַּנֲעִני ַה יֹּ ֵשׁ ב ָבּ ָהר ַהה וּ א ַוַיּכּוּם iַוַיְּכּ תוּ םַעדiַהחְר iָמה")במדבר י"ד, מ"ד-מ"ה(. במובן אחד, אנו רוצים לראות את המעפילים המקוריים כגיבורים. כנגד כל הסיכויים הם מוכנים לע שות הכל כדי להגיע לארץ ישראל. אנחנו רוצים לדמיין תסריט אחר, שבו משה אומר להם: "המסירות שלכם לארץ ישראל היא כל כך גדולה, ואני רוצה להצטרף אליכם. ניקח את הסיכונים שלנו ונקווה שה' יצטרף אלינו". אך במקום זאת משה מניא אותם, ולמעשה, הם נכשלים.

אני סבור שהטעות של המעפילים המקוריים היא מה שמבחין ביניהם לבין המעפילים המודרניים. תיאור הת נהלותם של המעפילים בתורה מהדהד לנו אירוע מקראי אחר - עקידת יצחק. כמו שהמעפילים "משכימים בבוקר", כך מתוארת יציאתו של אברהם לעקידה - "וישכם אברהם בבוקר". נוסף על כך, כאשר המעפילים מתארים את יעד העפלתם הם אומרים "אל המקום אשר אמר ,"'ה ביטוי זהה לביטוי שבו משתמש ה' כאשר הוא מתאר לאברהם את מקום העקידה: "ְוַהֲעֵלהוּ ָשׁם ְלעָֹלה ַעל ַאַחדiֶהָהִרים ֲא ֶשׁ ר אַֹמרֵא iֶליָך")בראשית כ"ב, .('ג והמעפילים גם אומ רים: "הננו", ביטוי שמזכיר לנו את ה"הנני" של אברהם.

ההשוואה לסיפור העקידה מלמדת אותנו שבשונה מה מעפילים המודרניים, שהונעו מתוך חזון של העתיד, המע פילים של התורה נכשלים מכיוון שהם כלואים בפרדיגמה של העבר, של הקורבנוּת. הם רוצים לעלות לישראל לא מכיוון שהם שואפים לממש את הייעוד היהודי בארץ, אלא כיוון שהם רוצים להיזכר בהיסטוריה כקדושים מעונים. יש מעשים זהים, שאחד ייחשב למצווה והאחר ייחשב לחטא, רק בגלל המוטיבציה שעומדת מאחוריהם. המעפילים המקראיים צריכים להפחיד אותנו, ואילו אלו המודרניים אמורים להעניק לנו השראה.

בשונה מהמעפילים המודרניים, שהונעו מחזון העתיד, המעפילים של התורה כלואים בעבר