34" תלמידים בכיתה זה אסון רגשי וחברתי"
המחסור בצוותים ובתקציבים: מנהלי בתי ספר מאחדים כיתות לשנה הבאה - וההורים מוחים ● "התחושות קשות, זו טלטלה נוספת לילדים"
חוזרים לצפיפות: שינוי במספר התלמידים בשכבה יביא לצמצום ולאיחוד כיתות בשנת הלימודים הבאה - וההורים מוחים: המשמעות, לט ענתם, היא ש"הילדים שלנו חו זרים להיות סרדינים".
שנת הלימודים תשפ"ב תכף מגיעה לסיומה, והמנהלים כבר מתכננים את שנת תשפ"ג בכל הנוגע להיקף התל מידים ולמספר הכי תות בכל שכבה. לפי רפורמת הכיתה הק טנה, בבתי ספר בא זורים חלשים יהיו עד 32 ילדים בכי תה, ובאזורים חזקים עד 34 ילדים בכי תה - החלטה שקיבל נפתלי בנט בכהונתו כשר החינוך, בעק בות מה שכונה אז "מחאת הסרדינים".
הרפורמה הביאה לכך שבבתי ספר רבים נפתחו כיתות נוספות - בחלקן היו 29 ואפילו 27 ילדים בכיתה, משום שהיה צריך לחלק את כלל התלמידים בשכבה באופן שלא יעלה על מספר המ קסימום שנקבע.
אלא שברגע שמספר מועט של תלמידים עוזב את בית הספר, זה מאפשר למנהל "לסגור כיתה" ול פזר את התלמידים בין הכיתות השונות. המשמעות: מספר התל מידים אכן מגיע למקסימום.
"הפערים עצומים"
שני מזרחי, אם לילדה בכיתה ג' בבית הספר "עתיד" ברמת גן, מספרת כי לאחרונה הודיעה להם המנהלת על איחוד כיתות: "רו צים להוסיף בכל כיתה עוד עשרה תלמידים, מכיתה של 23 תלמידים ל 33 או 34 - כלומר, המקסימום".
לדבריה, "זה אסון רגשי וחבר תי. במקרה שלנו, הילדים בשכבה ג' ומיום כניסתם לבית הספר הם לא ראו שנה אחת יציבה מתחיל תה ועד סופה. הפערים הפדגוגיים, החברתיים והרגשיים עצומים. עכ שיו רוצים בבית הספר שהם יבחרו חברים שיהיו איתם בכיתה, והיל דים פשוט בוכים".
מזרחי טוענת כי לא זכתה ליחס מצד משרד החי נוך: "בשנה שעברה דווקא קיבלו החלטה אמיצה שלא לאחד כיתות כלל, בשל הקורונה. זה מראה שמחאת הסרדינים לא שינתה דבר - סרדינים היו וסרדי נים יישארו. אף אחד לא מקשיב".
יש מה לעשות
ההתנגדות לאיחוד הכיתות התעוררה בכמה מחוזות. גם להורים בראש העין ובחיפה הודיעו על שיבוץ מחדש בכי תות, שיהפכו עמו סות יותר. מיטל עמבר אנקונינא, אם לתאומות בשכבה ב': "הודיעו לנו שבעקבות עזיבה של ארבעה תלמידים בסוף השנה, מצמצמים מארבע לשלוש כיתות.
"התחושות קשות, זה מתסכל. עברנו שנתיים של קורונה והיל דים לא התאוששו. יש אצלנו הרבה תלמידים שמתקשים בקריאה וב חשבון, וקשה שהם צריכים לעבור טלטלה נוספת. זה משהו ששווה להשקיע בו מצד משרד החינוך והעירייה, ואני מאמינה שיש מה לעשות בנושא".
שני, אם לילדה בכיתה ג': "עכשיו רוצים בבית הספר שהם יבחרו חברים שיהיו איתם בכיתה, והילדים פשוט בוכים"