כולם אהבו את אריק המלמד
המפגש הראשון שלי עם אריק בראילובסקי היה בנוער של הפו על חולון ב .1982 ההנהלה הביאה את המאמן המחונן, שהתחיל במ כבי ר"ג, לעבוד עם הקבוצה המו כשרת שלנו, ובמיוחד כדי ללמד את עופר פליישר, שהגיע מעומר לשנתו הראשונה במרכז הארץ.
האימונים היו מדהימים, הכל היה מתוכנן, ולאריק היו צטעל'ך שעליהן היה כתוב כל תרגיל. בסוף התרגול הוא היה משמיד את הפתקה, כדי שהמידע הח שוב לא יגיע ליריבים. וכשמשהו לא הסתדר היתה לו צעקת נפץ: "סנטה מריה, מה אתה עושה?"
למשחקים הוא היה מסיע אות נו בפיאט 127 שלו, וכשהיינו מגיעים לצומת ארלוזרוב דרך פ"ת היה אומר: "אם הרמזור אדום לא נגיע למשחק, אני לא יודע זינוק בעלייה". גם את אשתו פנינה חריף הוא פגש בחולוניה. היא שיחקה בקבוצת הנשים יחד עם אילנה שושני )אמו של עומרי כספי(. ימים גדולים.
בעונה שאחרי, זכינו באליפות המדינה לנוער בזכות ההכנה של אריק, אבל בלעדיו. אריק הלך למכבי ת"א ובנה שם שחקנים גדולים, מחן ליפין ואבי שילר ועד עודד קטש. כל מפגש נגד מכבי היה פיקנטי, וכמאמן זכיתי להתמודד מולו כמה פעמים, ות מיד המשכתי ללמוד ממנו.
כשחשקתי במשרת מאמן הנו ער של הפועל ת"א, נסעתי לעין גדי לבקר את אריק, שהיה המ נהל המקצועי בתחילת העונה, וכך זכיתי במשרה. אריק המשיך לחיות בקיבוץ עוד שנים רבות, והכדורסל היה ונשאר כל עולמו.
בתוכנית הבוקר של ערוץ הס פורט הוא כיכב שנתיים, וכולם אהבו אותו. כשבאתי לדבר בתוכ נית על המשחק האחרון של חולון בפחים, זה היה מפגש מרגש - המ פגש האחרון. אם יש משהו ללמוד ממנו גם ביום העצוב הזה: הוקירו את האהובים עליכם, עוד בחייהם.
היה שלום, אריק היקר. תודה על התשוקה למשחק, על היותך מלמד גדול ועל כל אותן פתקאות קטנות.