"אמי שימשה כרטיס כניסה לארץ - ותו לא"

המטפלת של דליה הגיעה לישראל לפני כמה חודשים. גלית, בתה, מספרת: "אמא שלי עברה משבר מאוד קשה. אחותי נפטרה מ ,ALS מחלה אכזרית שגורמת לסבל רב, ואחרי שהיא נפטרה אמא שלי התמוטטה, איבדה את החשק לחיות והפכה לסיעודית. היה לה מאוד קשה לקבל את העובדה שהיא זקוקה להשגחה, אבל כיוון שהיא נפלה הרבה, לא היתה לנו ברירה. קבעתי עובדה וביצעתי את כל התהליך והתשלומים והבאתי לה מטפלת מחו"ל".

כשהמטפלת הגיעה, לימדה אותה גלית איך לטפל באמא שלה. "הקליטה שלה אצלנו היתה מהירה, ואמא שלי נקשרה אליה מייד, אבל מהרגע שהיא נפגשה עם חברים שלה בארץ החלו הסחיטות". היא מספרת כי מראש סיכמה עם המטפלת שהעבודה אינה כוללת שבתות, אך לדבריה "המטפלת דרשה להישאר בשבתות ושנשלם לה על כך. היא דרשה ששכר הב סיס יהיה גבוה יותר. היא גם התחילה לדבר על כך עם אמא שלי וזה הלחיץ אותה. היא פחדה שהמטפלת תעזוב והפ סיקה לישון בלילות". כאשר גלית סירבה לדרישות, הודיעה המטפלת על התפטרותה ובסוף החודש היא תעזוב. עד שהיא לא תמצא מעסיק חדש, היא נשארת בארץ עם הוויזה שקיבלה בזכות העובדה שנשכרה לטפל בדליה.

"אנחנו הרגשנו שאמא שלי פשוט שימשה כרטיס כניסה לארץ", אומרת גלית ומוסיפה: "אני לא יכולה להביא מטפלת חדשה מחו"ל כי המטפלת הנוכחית נמצאת על הוויזה של אמא. העובדות שנמצאות בארץ רוצות 30% יותר ומאלצות אותנו לשלם על שבתות גם אם אין צורך. המדינה לא מבינה כמה היא פוגעת בקשישים ובמשפחות שלהם בכך שהיא לא מסדירה את הנושא".

גלית: "מהרגע שהמטפלת של אמא שלי נפגשה עם חברים שלה בארץ החלו הסחיטות. העובדות שבארץ רוצות 30% יותר ומכריחות אותנו לשלם על שבתות"