"הרשויות לא מנפיקות ויזות, ואני נשאר לבד"

נדב, רואה חשבון במקצועו, מוגדר עם 188% נכות עקב ניתוח שעבר לפני 20 שנה בצוואר. יש לו קושי בדיבור והוא מונשם ומתנייד בכיסא גלגלים. מחג הפסח הוא מחפש מטפלת. "אשתי בהיריון, היא לא יכולה לעזור לי יותר. הגשתי פעמיים בקשה למטפלת ונדהמתי לגלות שהן לא מוכנות להגיע לנהריה. במרכז משלמים להן שכר גבוה יותר, החברות שלהן גרות במרכז והן מעדיפות לעבוד שם. זה לא אמור להיות כך. לא יכול להיות שמאפשרים להן להחליט שהן לא מוכנות לעבוד בפריפריה. נוסף על כך, רוב המטפלות מעדיפות לעבוד עם אישה. עשרים שנה אני מעסיק מטפלות ולא נתקלתי לפני זה במצב שהמטפלת יכולה לבחור אם לטפל בגבר או באישה. כמו שאחות בבית החולים לא יכולה לבחור. זו אפליה".

הוא מתאר גם את הקו שי למצוא מטפלת מחלי פה כאשר המטפלת שלו יוצאת לחופשה במול דתה, או בסופי שבוע. "אין מטפלות שיחליפו אותה, ואדם כמוני נמצא בבעיה. את המטפלת זה לא מעניין, לא חלה עליה מחויבות למצוא מחליף".

סוגיית המחויבות בולטת גם בנטישת המטפלים את המטופלים חסרי הישע, כשדרישותיהם לא מתקבלות או כאשר מתפתח ויכוח. "היתה לי פעם מטפלת מרוסיה. הייתי איתה לבד בבית והיא קילחה אותי. התחלנו להתווכח על משהו, והיא פשוט השאירה אותי לבד במקלחת בחורף במשך שעה. לא יכולתי לעשות כלום. אחרי שעה היא קילחה אותי ובבוקר ארזה את הדברים שלה והלכה מבלי להודיע". נדב מצא לאחרונה מטפלת שה סכימה לבוא לארץ ולטפל בו, אך בגלל השביתה, גם של משרד החוץ וגם של הלשכות, היא לא יכלה להגיע עד עתה. "לא מנפיקים כמעט ויזות, ועד שזה יקרה אני לא בטוח שהיא תישאר זמינה בשבילי", הוא אומר.