"הקשישים סובלים והם לא יכולים לצעוק"

טלי, תושבת ראש העין, מתגוררת עם אמה במושב חזון בצפון. "אמא שלי סיעודית, יש לה גם פרקינסון והיא עברה המון ניתוחים. היא מרותקת למיטה וזקוקה לעזרה בכל דבר", היא אומרת, ומוסיפה כי חיפשה מטפלת במאגר המטפלות הפנויות, אך אף אחת לא מוכנה להגיע למושב חזון. "הם רוצים לעבוד באזור המרכז. גם מטפלים שקיבלו אשרה לא זור הצפון מצליחים לעקוף את זה. אני לא מבינה למה המדינה לא מגבילה אותם".

טלי הצליחה למצוא עובדת זרה מאוזבקיסטן, שהיתה אמורה להגיע אחרי פסח, אך בגלל הש ביתה של משרד החוץ גם הגעתה מתעכבת. בינתיים, היא מספרת, כל בני המ שפחה התגייסו כדי לעזור ולטפל באמא שלה. טלי עצמה מגיעה מראש העין לצפון כמה פעמים בשבוע. "אנחנו נופלים בין הכיסאות, אנחנו קורסים. אני לא יכולה לנהל חיי עבודה ומשפחה", היא אומרת, ובעיקר כואבת על כך שאת הזמן היקר שנשאר לה עם אמא שלה היא ממקדת בטיפול בה. "אני רוצה לדבר עם אמא שלי, לצחוק איתה, לטייל איתה, ולא רק להחליף לה טיטולים. אני לא מגיעה לזה. כשאני מגיעה אליה אני מטפלת בה. שימו לב למה שקורה עם הקשישים במדינה שלנו. הם סובלים והם לא יכולים לקום ולצעוק".