מנפצים את כל הסטיגמות
מי שחשב שמסע הקסם של אופיר חיים והשחקנים שלו יסתיים עם ההישג ההיסטורי של העפלה למונדאליטו, כנראה לא הכיר את הלב הגדול והחיבור המופלא בין המאמן לשחקניו. נבחרת הנוער שלנו לקחה את כל הסטיגמות על הכדורגל הישראלי, זרקה אותן על הרצפה וניתצה אותן. היא נתנה גאווה עצומה לכל אוהבי הענף כששיחקה בצורה הירואית מול הנבחרת החזקה בטורניר, צרפת, יכלה לה והעפילה בצדק לגמר אליפות אירופה. הדרך שבה מכין המאמן את שחקניו למשחק הרבה יותר חשובה מכל נאום מוטיבציה. אז אופיר חיים הוא לא רק מוטיבטור ואדם עם לב גדול, שמתחבר לגברים הצעירים שלו, הוא גם טקטיקן מצוין.
דווקא נבחרת צרפת, שכבשה 11 שערים בשלב הבתים, מצמצה ראשונה, כששינתה מערך בפתיחה מ 4:3:3 ל 3:5:2 וניסתה ללחוץ בשמירה אישית על כל המגרש. אחרי עשר דקות השליטה עברה כצפוי אליהם. חיים, בחו כמה, ביקש מאחמד סלמן לוותר על הבלמים ולעזור לקשרים, כדי לייצר יתרון מספרי באמצע ולאפשר לתאי עאבד ואריאל לוגסי לעזור למגינים מול שחקני הכנף. העובדה שחיים דורש מהשחקנים להניע כדור, גם תחת לחץ, נותנת להם את הביטחון שהם שווים ליריבה ויכולים לה.
לראיה, השער הראשון שלנו, שאמנם היה עצמי, אבל הוא היה מאסטר פיס של כדורגל קבוצתי. 15 מסירות ברצף, 7 שחקנים מעורבים, לוגסי עם כדור עומק קסום, ואוסקר גלוך, שמסר את המסירה הראשונה במהלך, היה זה שמסר את הרוחב לשער העצמי של סולימאן טורה. השער השני שלנו הוכיח שגובה לא קובע גם בכדורים נייחים, אם מבצעים אותם נכון. לוגסי המצוין סיפק הרמה מצוינת ואל ים קנצפולסקי, ווינר אמיתי וקשר אדיר, נגח עם כל הלב לרשת את שער הניצחון.
עוד נתון שמעצים את ההישג הישראלי - בניגוד לצרפתים, שכל הש חקנים שלהם נולדו ב ,2003 חצי משחקני השדה שפתחו אצלנו הם שנתון 2004 )תוסיפו את קנצפולסקי שהוא יליד סוף דצמבר .(2003 אסור להקל ראש בזה. בגילים האלו, כשחלק מהשחקנים לא סיימו עדיין את התפת חותם הפיזית, יש לכך משמעות גדולה. אור ישראלוב, עילי תומר )נכנס כמחליף(, עאבד, גלוך, לוגסי וסלמן – כולם יכולים לשחק גם באליפות אירופה הבאה עם הנוער.
את חלק מהשחקנים אימנתי בנוער של הפועל ת"א. הכרתי אותם כשהיו בני 15 ו 16 ועדיין בוסר, ילדים ממש. עברתי איתם ביחד את תקופת הקו רונה הלא פשוטה. לראות אותם מגשימים את עצמם, משחקים בכזו בגרות, מוכיחים ווינריות, ובעיקר חוגגים ומאושרים בסיום המשחק, זה אחד הד ברים הכי משמחים ומרגשים שאפשר לחוות כאיש מקצוע, וגם כבן אדם. אני ממליץ בחום לכל שחקן שפורש ורוצה להישאר בתחום – לכו לאמן במחלקות הנוער. אתם גם תשתפרו כמאמנים, גם תעזרו לגדל את הדור הבא של הכדורגלנים, ובעיקר תשפיעו על חיים של ילדים שיזכרו אתכם לנצח.
ואסיים במילים הנהדרות של מירית שם אור: "השמיים זוהרים מול שער הפלאים / עוד דקה בחשיכה / והמון קולות / אולי עכשיו, אולי מחר, אקום אל תוך חלום / לפעמים חלומות מתגשמים / לפעמים, כשהלב עוד תמים )תמים, אבל הכי מוכשר שיש( / לפעמים, בליל קיץ חמים / לפעמים חלומות מתגשמים..."