לבד ביחד, בכיתה ז'
"רומנים גרפיים לא נחותים ולא פחותים באיכותם מספרי פרוזה", אומרת טרי ליבנסון, יוצרת קומיקס מצליחה לנוער צעיר ● לרגל צאת ספר חדש, היא מספרת על חוויית הזרות שהיתה מנת חלקה בגיל ההתבגרות, וכיצד היא תורגמה לאיור ולכתיבה ● ומסבירה מדוע לא צריך יותר מדי חברים בכ
"כילדה, וגם בגילי טרוםעהעע שרה, הייתי שקטה וביישנית. כשהייתי מציירת, אלה היו הרע געים היחידים שבהם הרגשתי באמת בטוחה בעצמי. זו היתה הדרך שלי לבטא את עצמי. לכן הכתיבה של 'ברי וגם בינה' היתה קלה עבורי, הזדהיתי עם מה שברי עוברת", משתפת היוצע רת היהודייהעאמריקנית טרי ליבנסון.
אהבתה לקומיקס ולאיור ותובע נותיה על המורכבות שבתחילתו של גיל ההתבגרות סללו את דרכה כיוצרת מוערכת ואהובה של רומע נים גרפיים, המגוללים את קורוע תיהם של נערים ונערות בכיתה ז'. "כשהייתי נערה כבר הייתי פחות מוע פנמת. למדתי ליצור חברויות חדשות והכרתי חברים לכל החיים", היא מוע סיפה. "אנחנו לא חייבים המון חברים כדי להרגיש טוב עם עצמנו, כמה חבע רים קרובים באמת זה נהדר".
ספרות שוויונית? לא לכולם
האירוע המרכזי ב"ברי וגם בינה", שתורגם על ידי דנה טל (כנרת), מתמקד בחגיגת בת המצווה של ברי, שלא אוהבת להיות במרכז תשומת הלב ומתמודדת, לצד שאלות של זהות ואמונה, גם עם חשש ממבוכה פומבית. בהומור כן, שאינו מנסה לייפות או לרכך התמודדויות ולבטים המאפיינים את הגיל, ובשילוב מצוין בין המלל לאיורים, שיש בהם בדיחות קטנות וחן רב - יצרה ליבנסון דמות אמינה של נערה מתבגרת, שמתבטאת ומתנהגת באופן משכנע ותואםעגיל.
"מתברר שיש הרבה חלקים במסיבה בת המצווה שלי שהדחקתי, ובמהלך הכתיבה הם חזרו אלי", מספרת ליבנע סון. "אמרתי לעצמי: אוקיי, בואי נראה מה קורה כשברי, ששונאת להיות באור הזרקורים, חוגגת בת מצווה. נוסף על כך, בבת מצווה יש היבט מרכזי של חיפוש אחר הזהות שלך, מי את ומה הקול שלך. חשבתי שזה מתאים מאוד לעסוק בזה מבחינת גיל הדמויות וגיל הקוראים.
"דרך סיפור בת המצע ווה יש גם התמודדות של ברי עם שאלות כמו מי הם חברי האמת שלה, ומה היא מרגישה כלפי דת ואמונה. הרגשתי שחסר ספר שעוסק בילדים מתבגרים יהודים, מודרניים ועכשוויים, שחע ווים את כל מה שגיל ההתע בגרות מביא איתו, לצד ההקשר היהודי, טקס ההתבגרות הזה, ושמנסים למצוא את מקומם בעולם".
האם יש עוד ייצוגים של בנות ובנים בגילי טרום־עשרה, שלדעתך לא זוכים להתייחסות מספקת בספרות המיועדת לגילים אלו?
"אני רואה מגע וון רחב למדי של ייצוגים ושל דמויות, בהחלט רחב יותר מאשר בעבר. הבעיה היא אחרת: כאן בארה"ב יש הרבה אנשים שלא מרוצים מכך שיש קשת של ייצוגים שונים, לא פתוחים לזה ורוע צים למנוע מילדיהם לקע רוא ספרים כאלה. זה מאוד מעציב אותי, ואני מקווה שזה ישתנה עם הזמן ושספרים כאלה יתע קבלו על ידי קהל רחב ויהפכו לחלק מהמיינסטרים".
אילו ספרים קראת כשהיית בגיל הקוראים שלך, שאהבת במיוחד והשפיעו עלייך? "גדלתי בעיקר על קומיקס, ופחות על הספרים שכולם קראו. זה היה לפני שהיתה פריחה של רומנים גרפיים. קראתי את רצועות הקומיקס בעיתוע נים, וגם היו לי אוספים של רצועות קומיקס. "החשיפה לקוע מיקס וההנאה ממנו פתחו לי שער לעוע לם הקריאה, ולכן אני חושבת שרומע נים גרפיים הם נפע לאים. הלוואי שהיו כאלה כשאני הייתי ילדה. אני חושבת שאם היו, לא הייתי יוצאת מהחדר, כי הייתי רוצה לשבת ולקרוא אותם כל הזמן, ללא הפסקה. תמיד נמע שכתי לקומיקס, והראשון שאהבתי ושהשפיע עלי היה 'פינאטס'. כשבגרע תי מעט, אהבתי קומיקס פחות שגרתי, מחתרתי, כמו זה של ליע נדה בארי. בהמע שך הרומנים הגע רפיים הראשונים פתחו בפניי עולם של ממש. 'מאוס' פתח לי את השער לקריאה של ספרים היסטוריים מכל הסוגים". "אני חושבת שרומנים גרפיים לא נחותים ולא פחותים באיכותם מספרי פרוזה", משיבה ליבע נסון כאשר אני מעלה בפניה את התע פיסה הרווחת אצל הורים רבים שמוטב כי ילדיהם יקראו ספרים עתירי מלל ויעדיפו אותם על פני רומנים גרפיים. "הם שונים, זה סגנון אחר של קריאה,
וילדים ובני נוער שמתחברים לאמע נות ויזואלית, לאנימציה ולקומיקס מוצאים בהם עניין. לפעמים קוראים צעירים רוצים לתת לעצמם מנוחה מספרים עתירי מלל. רומנים גרפיים יכולים לפתוח עולם שלם בפני ילע דים ולהוביל אותם לקריאה של ספרים מסוגים שונים".
"להרגיש פחות לבד"
"אני חושבת שבגיל הזה רבים נוטים להרגיש שהם לבד או שאחרים לא מרע גישים את מה שהם מרגישים", אומרת ליבנסון. "אני מנסה לכתוב את הספע רים שהייתי רוצה לקרוא כשגדלתי. כשספר, רומן גרפי או אחר, גורם לילד להרגיש פחות לבד ופחות שונה או בצד, זה מדהים. זה מרגש להיות חלק מזה, וזו בהחלט לא רק אני. יש עוד סופרים נפלאים שכותבים גם הם על הנושאים שמעסיקים ילדים בגילים האלה, שנוגעים בקוראים ומשפיעים עליהם - וזה נהדר".
ואכן, ספריה של ליבנסון חולקים את מדפיה של ספרות טרוםענוער עם רומנים גרפיים נוספים העוסקים ביע חסיהם של בנים ובנות בגיל המורכב הזה עם בני משפחותיהם ועם החברים, בסוגיות של זהות ועצמאות, חיפוש אחר ייחודיות ומציאת מקום. עם הבוע לטים שבהם ניתן למנות את ספריה של ריינה טלגמאייר, שנחלקים לספע רים פרי עטה ולספרים שיצרה עיבוע דים שלהם לז'אנר הרומן הגרפי, שזכו לפופולריות רבה, וכן את סדרת "יומנו של חנון" המצליחה שיצר ג'ף קיני.
"עלילותיהם של כל הספרים בסע דרה שאני כותבת מתרחשות באותה שנה, בכיתה ז', אבל מזוויות ראייה של דמויות שונות. לכן האתגר המרע כזי בשבילי הוא לבנות את האישיות ואת המאפיינים של כל דמות, כך שהע דמויות יבודלו אחת מהאחרת ויהיו מורכבות ורבעממדיות ככל האפשר", מסבירה ליבנסון. "אני נעזרת במיע דה מסוימת בחוויות ילדות והתבגע רות שלי, של הילדים שלי ושל אנע שים בסביבתי, ומקדישה המון מחשבה לפיתוח הדמויות והעלילה כך שיהיו כמה שיותר אמיתיות ואותנטיות, גם בעולם קומיקסי".
הדמויות אכן מתקבלות כאותנטיות וכמעוררות הזדהות, והקוראים הצע עירים - כך מספרת ליבנסון בהתרע גשות שניכרת בפניה - מספרים לה לא פעם שהתחברו מאוד לדמות כזו או אחרת, ושהאופן שבו תוארו ההתע מודדויות שלה סייע להם להתמודד עם מצב בעייתי. "אלו המחמאות הכי טובות שאפשר לקבל מקוראים", חיוך עולה על שפתיה. "זה גורם לי להרגיש נהדר. עדיין לא התרגלתי לזה", היא מציינת, "כשמתקיימים מפגשי קוע ראים, אני עדיין מופתעת שהם רואים בי את הסופרת שהם חיכו לפגוש. אני מודה שאני עדיין קצת נבוכה לפעמים בתחילת המפגשים האלה.
"הרי כתיבה נעשית לבד, ביני לבין עצמי. אני מנהלת יום שהוא די שגרע תי: כותבת, מבלה עם המשפחה שלי. במפגשים פנים אל פנים עם קוראים יש משהו מאוד שונה מהיוםעיום".