לזכרו של יצחק נחשוני
הדבר הכי יפה ומפתיע בחייו של יצחק נחשוני ז"ל, שנפטר אתמול, היה שם המשפחה שלו.
איך זה שנבחר מראש שם כה מתאים לאיש שהנ חשוניות היתה סיפור חייו?
נחשוני היה עיתונאי חרוץ ומעז, עורך מחונן, וב עיקר נחשון פורץ דרך.
אין עוררין על כך שהוא הקים במו ידיו את העי תונות החרדית, ובמידה רבה גם את הדתית.
בשנים שבהן הקורא החרדי התחנן לאלטרנטיבה תרבותית שתאפשר לו לצרוך תוכן איכותי מבלי להתפשר על ערכים ומבלי להידרס תחת מגפי המ פלגתיות החרדית, בלט נחשוני כיזם ראשוני ואמיץ מאוד, שהקים את העיתון החרדי הראשון הבלתי תלוי, זה שגם כתבתי בו שנים ארוכות, "יום השישי".
זה התחיל הרבה לפני, כשהתגייס לדובר צה"ל ושירת בגלי צה"ל וכשחלם על הקמתה של עיתונות בלתי תלויה.
הוא היה דור שני ליצירה ולעיתונות. אביו, הסופר וההוגה הרב יהודה רזמיבש נחשוני, הועיד לו את המ סלול שהלך בו - והוא ביצע אותו בשלמות.
הוא היה שילוב יפה בין איש ספר צמא דעת בעל כישרון משובח לכתיבה ספרותית ובין שד עיתונות תזזיתי בעל חוש ביקורת דקדקני ויומרות לתקן עולם.
בעשר אצבעותיו הקים ויסד יש מאין עיתונות בי קורתית ובלתי תלויה בלב הרחוב החרדי, שלא ידע כיצד לאכול אותה.
פוליטיקאים חרדים, שהתרגלו לפעול מבלי ששום חרב ביקורתית מתנופפת מעל ראשיהם, שינו בהדר גה ומבלי דעת את אופן התנהלותם, ובמקום להמשיך ולשלוח הודעות חנפות לעיתונים המפלגתיים על פעילותם הברוכה, ללא לאות ולילות כימים למען הציבור, למדו גם את הצורך לנסח פה ושם תגובה על שגיאות או התנהלות שלילית.
העיתונות הפוליטית, שכיום מנהלת בביקורתיות )לא מספקת( את סדר יומם של הפוליטיקאים החרדים, פשוט לא היתה קיימת, ואולי לעולם לא היתה קמה, לולא חזונו של יצחק.
והוא גם, ובעיקר, אחראי לקריירה ולהשפעה של רבים מחבריי ושלי עצמי.
בשלב הזה נהוג להצטנע ולהצטעף ענווה ולומר מי אני ומה אני, אבל אני אדלג על זה ברשותכם ואודה ליצחק נחשוני על שגייס אותי לכתיבה ועל שלימד אותי והכניס בי את החיידק ואת היצר, ועל שבזכותו יש לי קריירה ופרנסה ומעגלי השפעה.
כמוני חשים השבוע רגשי אבל ותודה רבים מחב ריי שהתחילו ב"יום השישי" או ב"רדיו קול חי" ונהנו מכישרונו ובעיקר מחזונו. והוא היה איש של טעם ושל שפה ושל רוחב דעת. שנינויות הלשון שאפיינו את הכותרות שנתן בעיתון מלוות את כולנו, מבטו החריף על המציאות והחשיבה המקורית שלו היו כקילורין לעיניים. מעודו לא השמיע דבר שאינו של טעם, כנראה. והוא נפטר מוקדם מדי. ואהבתי אותו ממש. חבל על דאבדין.
טוב שהשאיר אחריו ילדים שגם הם עוסקים בעי תונות ומזכירים אותו ואת מורשתו.
יהי זכרו ברוך.
העיתונות הפוליטית, שכיום מנהלת בביקורתיות )לא מספקת( את סדר יומם של הפוליטיקאים החרדים, לעולם לא היתה קמה לולא חזונו של יצחק ז"ל