"גרסאות הזויות": השופט לא האמין לנאשם - אבל זיכה אותו
Avikuku@gmail.com הואשם בפריצת מחסום ובדריסת מאבטח בחניון, והכחיש: "לא זיהיתי מי זה, פחדתי לחיי" ● אף שהאירוע צולם, לביהמ"ש זה לא הספיק: "אין ראיה שזה הוא מלבד הודאתו"
דבר מה נוסף" - זה מה שחסר למדינה כדי להוכיח כי הצעיר שניסה להימלט מהחניון מבלי ששילם הוא זה שאותו האשימה בפצי עת שומר החניון, אף שבסרטון האבטחה נצפה רכבו נוסע תוך כדי דחיקת המא בטח לאחור עד שנפל ונחבל. השופט אמנם לא האמין לאף מילה של הנאשם, אך מאחר שהלה לא זוהה בבירור - לא בסרטון ולא על ידי עדים - לא היתה ברירה והוא זוכה מחמת הספק.
נועם )שם בדוי( הואשם בכך שיצא עם רכבו מחניון בלי לשלם, בעוד חברו מרים את המחסום תוך התעל מות מקריאותיו של אחד המאבטחים. כשזה נעמד מולו בניסיון למנוע ממנו להימלט, נועם המשיך לנסוע כשהוא דוחף ברכבו את המאבטח במשך דקות ארוכות למרחק רב. כתוצאה מכך נפצע המאבטח ברגלו.
בחקירתו במשטרה כפר נועם במיוחס לו. "לא התכוונתי לדרוס אף אחד ולא דרסתי אף אחד", אמר לחוקריו. "כשי צאתי מהשער ראיתי מישהו לבוש בבגדים שחורים שצעק לי לעצור. נבהלתי כי לא זיהיתי מי זה ופחדתי על חיי, ולכן המשכתי לנסוע".
גם כשהוצגו בפניו סרטונים ממצלמות האבטחה, הוא הכחיש כי ידע שהפונים אליו הם שומרי הקניון וטען: "חשבתי שהם רוצים לפגוע בי". במענה לשאלת החוקר מדוע אחז חברו במחסום היציאה מהחניון, השיב נועם: "הוא לא חבר שלי ואני לא יודע מי זה. היו איתי באוטו שני טרמפיסטים".
החוליה החסרה
בדיון בבית משפט השלום בחדרה המשיך נועם להתכחש לאישומים נגדו, טען בעדותו כי לא ידע מי נהג ברכב במועד האירוע, וסירב לחשוף את פר טיהם של השניים שנסעו עימו - אך הפעם אישר כי הוא מכיר אותם, והכ ריז כי הוא בוחר באופן מודע לא לספק פרטים לגביהם.
מנגד, התביעה טענה כי על סמך הסרטון של מוקד האבטחה היא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר שאכן נועם ביצע את העבירה שבה הואשם, ואף ביקשה לא לתת אמון בגרסתו. "לטעמי, גרסת הנאשם בבית המשפט היא הזויה", אמר נציג התביעה.
השופט אלכס אחטר הסכים שגרסתו של הצעיר לא אמינה, ואף ציין: "לפי הסרטונים, המחסום של החניון בפירוש עובד ובבירור ניתן להבחין שמדובר במאבטחים של הקניון".
עם זאת, הוסיף השופט, "אף שגר סאות הנאשם הזויות, אין הן יכולות להחליף את הדרישה מצד המאשימה להוכיח את טענותיה בראיות - ואת זאת לא עשתה".
בהחלטתו כתב אחטר: "בסרטון לא נראה הנאשם כמי שנוהג ברכב, הוא גם לא זוהה על ידי מי מעדי התבי עה כמי שנהג ברכב, לא נערך מסדר זיהוי - חי או בתמונות - ולא נמצא בראיות המאשימה מידע מודיעיני שיש בו כדי לקשר בין הנאשם לבין מי שנהג ברכב בפועל".
לפיכך זיכה השופט את נועם מחמת הספק, ונימק זאת כך: "התביעה לא הביאה ראיות, ולא הסבירה כיצד היא מלכתחילה חשדה בנאשם כמי שנהג ברכב. חוליה חסרה זו היא החוליה המ קשרת, שיכולה היתה להוות דבר מה נוסף להודאת החוץ של הנאשם, אך המאשימה לא הוכיחה זאת.
"למעשה, אין בפניי כל ראיה הקו שרת דווקא אותו לנהיגה ברכב, מלבד הודאתו - ומאחר שגם בזו מסר הנא שם גרסה הזויה, לא ניתן לאמת את הפרטים באמצעות הסרטון", סיכם השופט אחטר.
השופט אחטר: "המאשימה לא הוכיחה את טענותיה בראיות, ומאחר שגם בהודאתו מסר הנאשם גרסה הזויה, לא ניתן לאמת את הפרטים בסרטון האבטחה"