סוף תסיסת התפוחים
לתומר צור היה חלום: "להציל" את הפירות שבהם איש לא חפץ ● הוא הקים את "המתססה", בית עיבוד לאותם הפירות חסרי המזל ● בפירות אלה הוא משתמש כחומר גלם ליצירת מגוון משקאות מופלאים - וגולת הכותרת היא הסיידרים האלכוהוליים ● אחרי שטעמנו, אנחנו יכולים לומר בוודאות - הבחור יודע מה הוא עושה
מחירי פירות הקיץ רושמים השנה זינוק חד, וגם של מוצרי המזון ושל הטואלטיקה. לא רבים מאיתנו יודעים שאם רק היינו מצילים את כמויות הענק של הפרי )עד 30% מהתוצרת( שנזרקות כפחת ושכלל לא מגיעות לצרכנים - המחי רים היו יורדים פלאים.
האמת? זו שערורייה, אבל היא די באשמת נו. התרגלנו לצרוך פירות וירקות לפי המראה שלהם, תוך שאנו פוסלים בקלות תפוחים בעלי לחי שזופה יתר על המידה, נקטרינות בעלות צורה לא מצודדת או אבוקדו עם כמה נקודות על קליפתו.
כך למרכולים ולשווקים מגיעה רק התו צרת "המדוגמנת", והיתר - פירות טעימים ומתוקים אך קצת פחות סימטריים - מושלכים שוב ושוב אחר כבוד למכל הפסולת.
מי שמנסה לשנות את המצב הזה, לפחות בחלקו, הוא תומר צור ,(36) שהקים את "המ תססה", בית עיבוד לאותם הפירות חסרי המזל, שמהווים עבורו חומר גלם ליצירת מגוון מש קאות מופלאים - וגולת הכותרת היא הסיידרים האלכוהוליים הנהדרים שהוא רוקח.
"גדלתי בקיבוץ המעפיל, ואחד מזיכרונות הילדות שלי הוא טיול רגלי עם סבתא שלי במטע של הקיבוץ. כשסבתא ראתה פרי בשל אך לא רקוב מונח על הקרקע - היא לא היססה, הרימה, ניקתה מעלים ומשאריות אדמה ואכלה אותו. כילד הייתי מזועזע, אבל כנראה החינוך שלה חלחל אלי", הוא אומר בחיוך.
כשבגר הוא עבד במטעי הפרי של קיבוץ צובה שבהרי ירושלים, וראה את אלפי הת פוחים והאגסים שנשארו במטע לאחר הקטיף ואת כמויות המכלים שנפסלו לשיווק בבית האריזה רק בגלל גודל לא מתאים, מכת קטיף קטנה או צבע לא אחיד.
ניסוי וטעייה
בתהליך למידה ארוך של ניסוי וטעייה הוא פתח בסדרת אקספרימנטים ארוכה, וכיום, כשהוא כבר מעסיק יינן מקצועי, המפעל הקטן שלו קולט את הפירות שנקראים "פחת חקלאי", ומייצר מהם בעבודת יד קפדנית סיידרים אלכוהוליים במנעד של רמות יובש, מיצי פירות, קוקטיילים, חומץ פירות, מרק חות מבוססות פרי ועוד.
ההתמחות שלו היא בתפוחים ובאגסים, שמגיעים מהגליל, מהגולן ואפילו מהרי ירו שלים. ועד כמה שבדקנו - הוא בין הבודדים בישראל, אם לא היחיד, שמייצר את הסיידר מפרי טרי באמת, ולא מרכז פרי משומר. ככה כולם מרוויחים - החקלאי שיכול למכור את הפחת, היצרן שקונה אותו במחיר מופחת והצ רכן שנהנה ממוצר איכותי וטרי.
אחרי שטעמנו, אנחנו יכולים לומר בוודאות - הבחור יודע מה הוא עושה. את הסיידרים שלו הוא מתקין בשיטה המסורתית, שלפיה הפרי נטחן לעיסה ונסחט, והמיץ מותסס בטמפרטורה נמוכה כדי לשמר את הארומות שלו.
אף שהמשקה עובר סינון משאריות הש מרים, ובשל העובדה שהוא נעשה מפרי טרי ולא מרכז, עם הזמן מצטברת שכבה דקה של משקעים בתחתית הבקבוק, שרק מעידה על טריות חומרי הגלם.
כשטעמנו מהמשקאות, נדהמנו לגלות עד כמה הם דומים באיכותם למקביליהם המ גיעים מנורמנדי או מדרום אנגליה, על כל המאפיינים הייחודיים - והכי רחוקים ממיץ התפוחים המוגז, המתועש והממותק שהיה
פופולרי פה בניינטיז.
אולי הדבר הראשון שתפס אותנו אצל תומר היה הפשטות שמאפיינת אותו. החל מהשמות העבריים שהוא משתמש בהם, כמו "המתססה - בית עיבוד פרי" והסיידר שנקרא "קצוות", דרך לבושו הקיבוצי והמרושל משהו ועד לעיניים החולמניות שלו, המשדרות נאיביות ואמונה בדרך הייחודית שבה הוא פוסע.
את העסק הוא הקים בעצמו ובעשר אצבעו תיו - מליקוט הפרי, דרך הייצור והמיתוג ועד לשיווק ולהפצה - ובינתיים עושה רושם שהוא בכיוון הנכון. לאחרונה פעילות המתססה אף גדלה, והעיבוד הועבר למשכן החדש בקיבוץ יד השמונה, ליד יקב קסטל הנחשב.
מי יודע - אולי הקיבוצניק החולמני הזה יהיה ההשראה לעתידה של החקלאות הישראלית החדשה?