הדוד מאמריקה

ישראלים עשויים לחוש לעיתים תחושה משפחתית כלפי ארה"ב ● אבל למרות הידידות, מדי פעם מופיע בחור חדש בשכונה שקוסם לה יותר ● פעם המצרים, עכשיו האיראנים ותומכי חמאס במישיגן

בחיי כל מדינה

יש אירועים מביכים, וברוך השם גם לנו לא חסר. אחד מהם היה התקף האושר, שחוו חלק מאיתנו כאשר הצלחנו להשיג מהאמריקנים פטור מוויזה. הפטור התקבל בסוף ספטמבר ,2023 ומטבע הדברים לא זכינו לחגוג אותו כהלכה. טבח 7 באוקטובר הרס שמחות קטנות של יום חולין.

מי לא התרברב בהישג הזה? השרה לשעבר איילת שקד שעמלה על השגת הפטור, גם ראש הממשלה נתניהו, שאף חזה שהפטור יביא לגל עלייה. הסכים איתו השר רון דרמר. שר האוצר סמוטריץ' קצת החמיץ פנים, אבל לא משנה: במ קום לעמוד אחת לכמה שנים בתור בשגרירות ארה"ב, אפשר לשלוח טופס ממוחשב שלושה ימים לפני הטיסה. אה, וצריך גם דרכון ביומטרי. וכרטיס חזור. וואו!

בעיקר אפשר היה להתרגש מהעובדה שישראל הצטרפה לכמה עשרות מדינות שארה"ב לא רואה באזרחיהן איום פוטנציאלי לטרור או להגירה בלתי חוקית. האחות הגדולה אוהבת אותנו! וכמובן: לא נצטרך לחכות בתור. לא נצטרך להפקיד את התיק בפיצוצייה ממול. לא נעמוד בתוך השגרירות האמריקנית כש עננה של חשד מקפיא דם סביבנו.

ישראלים רבים עשויים לחוש לעיתים תחושה משפחתית כלפי ארה"ב של אמריקה. התחושה לא לגמרי נטולת ביסוס, שכן בארה"ב נמצא מספר היהודים הגדול ביותר מחוץ לישראל 2020 כ 6 מיליון. אמנם כשליש מהם מגדירים את עצמם יהודים רק מבחינה אתנית, כ 40 אחוז על פי סקר מכון פיו משנת משתייכים לזרם הרפורמי, שיעור הילודה שלהם נמוך ו 61 אחוז מהם לא מתחתנים עם יהודים. ובכל זאת - המון יהודים. וכל ישראל אחים, גם אם חלקם גר בארה"ב.

ואם נזכור שרבים מאיתנו מדברים אנגלית סבירה ומכירים את "סיינפלד" בעל פה, ולישראלים רבים )המדינה לא מספרת כמה( יש דרכון זר נוסף על הישראלי, על כל צרה שלא תבוא לאמריקה. נקבל תחושת אזרחות זרה שיש לה על מה להתבסס. תמיד אפשר לברוח מפה. גם לאמריקה. בעיקר

זו כמובן אשליה, והיא דומה במהותה לאשליה שהקשר בינינו לארה"ב מבוסס על דמיון בין האוכלוסיות וערכיהן. גם אנחנו דמוקרטיה, כמו אמריקה. גם אנחנו תרבות המ ערב, כמו אמריקה, גם לנו יש קרובים באמריקה - כמו לאמריקנים. גם אנחנו התרגלנו לשמוע שארה"ב היא ידי דתנו הטובה ביותר.

זה נכון, אבל בעיקר משום שידידות ברמה הגלובלית היא לא בדיוק חברות נפש של מי שאכלו מאותו מסטינג. יחסית לשבדיה ארה"ב היא באמת חברה טובה, אבל אסור לשכוח שהרף נמוך מאוד. כמה נמוך? ארה"ב התנגדה לתוכנית הח לוקה ולהקמת מדינת ישראל.

אדי ג'ייקובסון, חבר נעורים של הנשיא טרומן, שוגר לבית הלבן כדי לשכנע את טרומן להיפגש עם חיים ויצמן. "אדי אמר כי ברצונו לשוחח עימי על ארץ ישראל", כתב טרומן לימים על הפגישה. "אמרתי לו כי מעדיף אני שלא יעשה זאת, וכי אניח לדבר להתנהל על פי דרכו באו"ם. אינני סבור כי בכל 30 שנות ידידותנו הוחלפו פעם מילים חריפות בין אדי לביני, ואני הצטערתי על שאדי העלה את הנושא הזה".

את מלחמת העצמאות פתחנו

עם אמברגו נשק אמריקני. האמריקנים הכריחו אותנו לסגת מסיני אחרי מבצע קדש, עיכבו את אספקת הנשק במלחמת יום כיפור, איל צו אותנו להקל את המצור על הארמייה השלישית וכפו עלינו את סיום המלחמה, כך שישרת את האינטרס האמריקני: לקרב את מצרים אליהם ולהפריד אותה מרוסיה. תמיד קורה משהו עם הידידה הזו. למרות נאמנותה הכללית אלינו, מדי פעם מו פיע בחור חדש בשכונה שקוסם לה יותר. פעם המצרים, עכשיו האיראנים ותומכי חמאס במישיגן.

אין לזלזל בחשיבות היחסים בינינו לארה"ב. הם משרתים את האינטרס הלאומי של מדינת ישראל, אבל לא מומלץ להתבלבל ולחשוב שאנחנו יקרים לליבה במיוחד. בעיקר מוטב לא לשגות באשליות שביידן מבין את המציאות המזרח תיכונית טוב יותר מאיתנו, מהשכנה ממול, או מסבא שלך. או מבנימין נתניהו.

בלהיטותם להיפטר מנתניהו, מצאו את עצמם הרל"בים נואשים לדאוס אקס מכינה שיושיע אותם. ההישענות של ארגוני שמאל על גורמים חיצוניים וכסף זר היא לא דבר חדש, אבל שגעת הרפורמה הובילה את השמאל המקומי לני סיון למסור את הריבונות הישראלית לידי ארה"ב, כלומר למפלגה הדמוקרטית ההולכת ומקצינה שלה.

הם הצליחו לגייס את יהדות ארה"ב למאבק נגד הרפורמה, ובסופו של דבר אף הצליחו לחלץ מהנשיא ביידן ביקורת על הממשלה. "מנהיגי ישראל לא צריכים למהר ולרוץ קדימה עם זה, זה לא הגיוני. הם צריכים להתמקד באחדות ובמציאת קונצנזוס", תרם הנשיא את דעתו הבלתי נחוצה באוגוסט ,2023 ממש לפני ההצבעה על עילת הסבירות.

"מנקודת המבט של ידידי ישראל בבית הלבן, נראה שה רפורמה המשפטית המוצעת הופכת ליותר ויותר מפלגת, ולא להפך". למה שלא ניתן לביידן למנות שופטים וזהו. כבר הפגינו מול השגרירות בתל אביב עם השלט "ביידן תציל אותנו". באנגלית, כמו בני תרבות.

השאיפה להיפטר מהריבונות

לא נחלשה עם פריצת המלחמה. הלהט הרל"בי לא שכך, רק נאלץ להתחפש במשך כמה שבועות למשהו אחר. והנה גם עכשיו, כאשר ארה"ב מטיפה לנו מוסר על סיוע הומניטרי, מבקשת לבטל פעולה צבאית הכרחית ברפיח, ממשיכה להתעקש על הקמת מדינה פלשתינית כאחת ממטרות המלחמה, ולא הטילה וטו על קריאה להפסקת אש של מועצת הביטחון של האו"ם - מתקשים אזרחי המדינה ה 51 להבין מה באמת קורה פה.

אכן, היה להם רגע של נחת כאשר הסנאטור צ'אק שומר הצטרף אליהם בנאום בסנאט ואמר על נתניהו את מה שהם עצמם חושבים )ממשלה קיצונית, איבד את הדרך, בחי רות(, אם כי במילים מנומסות טיפה יותר מהשלטים בקפ לן. רק מה - הלחי עדיין בוערת מעוצמת הסטירה שחטפו יחד עם כולנו. כל שנותר להם הוא למלמל: "ביבי אשם, ביבי אשם".

בלהיטותם להיפטר מנתניהו, הרל"בים נואשים לדאוס אקס מכינה שיושיע אותם. היה להם רגע של נחת כשהסנאטור שומר דיבר על בחירות. רק שהלחי עדיין בוערת מהסטירה שחטפו עם כולנו

איור: שמעון אנגל