אולי עוד קיץ
ספרו האחרון של מארקס עוסק במסע גילוי מיני ובשאלות על קנאה ● כל עוד לא משווים אותו ל"מאה שנים של בדידות", אפשר ליהנות ממנו מאוד
"נתראה באוגוסט", סיפור קצר או נובלה, הוא היצירה האחרונה שרואה אור של הסופר הקולומביאני הגדול גבריאל גארסיה מארקס. מארקס, זוכה פרס נובל לספרות, נפטר לפני עשור, ובניו הם אלה שמצאו את "נתראה באוגוסט" בעיזבונו והביאו לפרסומו. מארקס הוא מי שכבש את העולם עם ספרו המופלא "מאה שנים של בדידות" (הספר היחיד שיותר עותקים ממנו נמכרו בשפה הספרדית הוא הברית החדשה), אך יהיה זה לא נכון להשוות בין הספרים, "מאה שנים של בדידות" ו"נתראה באוגוסט". הם לא מתחרים זה בזה.
בכל 16 באוגוסט מגיעה אנה מגדלנה במעבורת אל אי קטן בים הקריבי, כדי להניח סייפנים על קברה של אמה בבית העלמין לעניים. האם נהגה להגיע לאי כמה פעמים בשנה, ולבקשתה היא גם נקברה בו.
בכל 16 באוגוסט הופכת אנה מגדלנה, בשנות ה־04 המאוחרות לחייה, לאישה אחרת, המחפשת מאהב ללילה סוער אחד. היא נשואה באושר ובאהבה למוזיקאי, מנהל קונסרבטוריון מחוזי, אך משהו דוחף אותה לחפש הרפתקאות מיניות חד־פעמיות.
הפעם הראשונה שעשתה זאת היתה סוערת
ומספקת. "היא לא הניחה לו שום יוזמה. רכבה עליו עד העצם, וטרפה אותו רק לעצמה, בלי לחשוב עליו, עד שנותרו שניהם תשושים והמומים במרחץ זיעה" (הערת ביניים: "רכבה עליו עד העצם" נשמע מיושן וגס, בין אם מארקס כתב זאת כך, ובין אם זה התרגום). ההמשך יפה יותר, ומעורר את הדמיון: "היא חזרה וחיפשה אותו, ומצאה אותו מוכן לקרב. היא רצתה להתנפל עליו מחדש, אך הוא התגלה כמאהב אנין שהביא אותה בלי חיפזון עד נקודת הרתיחה )...( אחרי השעה שתיים זעזע רעם את יסודות הבניין, והרוח פרצה את בריח החלון. היא מיהרה לסגור אותו, ובהבזק האור הפתאומי של ברק נוסף ראתה את הלגונה הסוערת, ומבעד לגשם ראתה באופק את הירח העצום ואת האנפות הכחולות מרחפות בלי אוויר בסופה".
לבושתה ולזעמה הגדול מצאה אנה מגדלנה שהמאהב האלמוני השאיר לה שטר של 20 דולר, טמון בעמוד 116 בספר שקראה. "היא סבלה זאת בתחושת השפלה בלתי נסבלת וללא רגע של מנוחה. בכתה מזעם מחמת התסכול שבאי־ידיעת שמו של מי שעליה להרוג בעוון ביזוי זכרה של הרפתקה משמחת". את 20 הדולר שמרה בארנקה שנה שלמה, עד שנתנה אותם כטיפ למעצב שיער באותו אי. "תשתמש בהם טוב", אמרה, "הם עשויים בשר ודם".
הרפתקאותיה המיניות הביאו את אנה מגדלנה דווקא לחשוד בבעלה. אם היא מממשת את תשוקותיה, מדוע שגבר שרמנטי ומושך כמוהו לא יעשה זאת? הקנאה שרפה את ליבה, וכמו שמארקס מתאר זאת, "היא נשמה דרך הפצע". החירות הנועזת שמצאה לעצמה הביאה אותה לחשוב באופן בהיר יותר גם על השאלה מה הביא את אמה כמה פעמים בשנה לאי הייצרי הזה, ומה גרם לה לרצות להיקבר דווקא באדמתו.
מארקס מספר על שלושה דורות של נשים - האם, שמותה שחרר את המיניות של בתה, והנכדה (בתה של אנה מגדלנה), שנרמז על הרפתקאותיה הליליות, הבוחרת להצטרף למנזר כרמליתי. זהו סיפור על שחרור מיני ועל המחירים שהוא גובה. תשוקה, עונג, קנאה ואכזבה.
"נתראה באוגוסט" אינו ספר אלא ספרון. דפים קטנים והדפסה מרווחת הצליחו להביאו ל־701 עמודים. בעבר סיפורים כאלה לא היו יוצאים לאור כספר, אלא היו מוצאים מקום הולם יותר בכתב עת ספרותי, או אפילו במגזין המיועד לקהל הרחב. עד היום אני זוכר סיפור מקסים של מארקס שפורסם (בשנות ה־08, אם אינני טועה) במגזין "פלייבוי".
סיפור על גבר שנדקר מוורד ובאופן פלאי וטרגי מדמם עד מותו. רוב הוצאות הספרים בישראל מוציאות לאור גם "ספרים קטנים", חלקן אף מתמחות בכך. אבל האם נכון להצמיד לספר כה קטן תג מחיר של 74 שקלים 20( דולר!)? מתנצל שמאמר על ספרו של גאון עוסק גם בהוגנות צרכנית, אבל גם זה חלק מהעסק.
נחזור ל"נתראה באוגוסט". זה אינו סיפור גדול, אך ניכר כי נכתב על ידי סופר גדול. מארקס גורם לקוראים להזדהות עם אנה מגדלנה, להתעניין בה, ללוות בהתפעלות מהולה בחשש את התפרצותה הארוטית, ולהתענג על שפתו ודימוייו העשירים של סופר שהלך לעולמו, אבל כתיבתו פועמת.