"גם כעת, אנחנו תוקפים הכי חזק שיש"
סא"ל תומר סייג, מפקד גדוד 50 של הנח"ל, יעזוב בקרוב את תפקידו, לאחר שניהל עם לוחמיו לחימה עיקשת במשך כחצי שנה ● "הגדוד הגיע להישגים מטורפים, מעל ומעבר לכל מה שציפיתי שהוא מסוגל לעשות"
180 יום של לחימה אינטנסיבית, כמעט בלתי נגמרת. זה מה שעבר על סגן אלוף תומר סייג, מפקד גדוד 50 של הנח"ל, בחצי השנה האחרונה - מהירידה מהקו ביקיר בר כבים מוגני ירי היישר ללחימה העזה בכרם שלום, דרך הקרבות העזים בצפון הרצועה, ועד לפעילות האינטנסיבית בחודשים האח רונים במסדרון נצרים כגדוד התקפי.
כעת הוא נפרד מגדודו בצער מסוים, מסכם את מה שעבר עם לוחמיו, ועובר לתפקיד מפקד בסיס האימונים החטיבתי של הנח"ל - להכשיר את הדור הבא של הלוחמים.
"לא חיכינו לאף אחד", נזכר סייג ב 7 באוקטובר. זמן קצר לאחר ששמע על מה שמ תרחש, ועל הקרבות שמנהלים לוחמי פלוגת המרגמות שלו, שהיו תחת סיירת הנח"ל - הוא החליט לרדת לשטח כמה שיותר מהר, ולא לח כות למסוקים. "ירדנו ברכבים הממוגנים של אוגדת איו"ש. אמרתי לקצין שנשאר לקחת את הרכב הלבן שלי, ונסענו".
חיילי הנח"ל לחמו בקרבות עזים מול מחבלים, ואף ספגו אבידות. לאחר שהצליחו להשתלט על השטח מחדש, הלוחמים השתתפו בקרבות בא זורים שונים בצפון הרצועה, וביניהם ג'בליה, מחנה הפליטים שאטי ודרג' תופאח.
"הגדוד הגיע להישגים מטורפים, מעל ומעבר לכל מה שציפיתי שהוא מסוגל לעשות", סייג מספר. "אני מאוד גאה במפקדים ובלוחמים של הגדוד. בחלומות שלי לא האמנתי למה שהדור הזה מסוגל. כל מה שחלמתי עליו - הגשמתי, כי אלה הלוחמים הטובים ביותר שהיו לנו אי פעם, לא פחות. הם דהרו קדימה, חתרו למגע. קמו בכל בוקר והבינו שיש להם לפחות 133 סיבות לעשות את מה שהם עושים הכי טוב והכי חזק שהם יכו לים. חשוב להגיד שאיבדנו הרבה לוחמים, ארבעה ב 7 באוקטובר ושניים בלחימה בעזה".
פעילות משמעותית הרבה יותר
המשימה האחרונה של הגדוד היתה פעילות במסדרון נצרים, שחוצץ בין צפון הרצועה לד רומה. סייג מבהיר שבניגוד למה שמוצג מחוץ לרצועה - כלל לא מדובר בפעילות בט"ש, אלא בפעילות התקפית לכל דבר ועניין. כשאני שואל אותו אם הוא יכול להשוות את הפעילות כעת למה שחווה כמפקד פלוגה במבצע צוק איתן, הוא מבהיר כי היום הפעילות של צה"ל, אף שהיא מצומצמת בהיקפה, משמעותית הרבה יותר.
"צריך להבין שאנחנו גדוד התקפי, שפועל כמו במלחמה. תקפנו במנהרות, בשכונת זייתון ובביה"ח שיפא. בסופו של דבר אנחנו עושים את אותו הדבר, כפי שעשינו במשך חודשי הלחימה האחרים. נכון, מספר החיילים כעת ברצועה הוא אחר, אבל אין שום הבדל בפעילות של הכוחות שכן נמצאים בעזה. אנחנו תוקפים הכי חזק שיש.
"בביה"ח שיפא, למשל, כבר כבשנו יותר מ 100 איתורים והשמדנו עשרות תשתיות אויב. זה אולי שונה במסה הכללית - אבל בפועל זו מלחמה לכל דבר. הלוחמים שלי כבשו הרבה איתורים, בניינים עם 14-12 קומות. מה שצריך להבין זה שיש לנו כיום הרבה מאוד חופש פעולה בצפון הרצועה. בפעם הראשונה לקח לנו חודש להגיע לשיפא - והפעם לקח לנו רק חצי שעה. האויב בצפון הרצועה מוכרע, אף על פי שעדיין יש מח בלים בשטח. רק במבצע האחרון הלוחמים שלי הרגו 40 מחבלים. נמשיך להילחם ולהרוג כמה שיותר אויבים".
זמן למשפחות השכולות
לפני כשבועיים יצאו לוחמיו של סייג מהר צועה, והמג"ד שם לעצמו למטרה להקדיש זמן ותשומת לב למשפחות השכולות. "בהתחלה היינו כל כך בתוך הלחימה, שלא הספקנו להגיע למ שפחות. לא היתה לנו דקה אחת לנשום בין סבב לסבב, כי היינו צריכים להגביר כשירות. עכשיו אני פועל לחזק את הקשר עם המשפחות, לחבק אותן. הקשר הזה חשוב ומהותי. הלוחמים נתנו את כל כולם למען המדינה, והדבר הבסיסי שאפשר לעשות הוא לחבק אותם".
אחרי שנתיים של פעילות משמעותית בכל רחבי יהודה ושומרון, מגוש עציון, דרך ג'נין ועד ליקיר, ולאחר 180 יום של לחימה אינטנסיבית, סייג עוזב את גדודו ברגשות מעורבים. קשה לו לעזוב את לוחמיו, אך תפקידו הבא - הכשרת לו חמים לעתיד בבא"ח נח"ל - הוא משימה חשובה ומשמעותית לא פחות.
"לסיים תפקיד תוך כדי מלחמה זה לא פשוט", הוא מודה. "בתפקיד הבא שלי אני אפתח את דור הלוחמים הבאים של הלחימה - וזה לא פחות חשוב, לקחת את הניסיון המבצעי ולהביא אותו לכדי מימוש. הרגשות מעורבים, אבל זה נכון לכל מג"ד שמסיים תפקיד. הדבר שאני לוקח איתי הלאה זה הגאווה בגדוד שלי, בלוחמים, שעלו על כל דמיון".
"בשיפא, למשל, כבשנו יותר מ 100 איתורים והשמדנו עשרות תשתיות אויב. זה אולי שונה במסה הכללית, אבל בפועל זו מלחמה לכל דבר"
"האויב בצפון הרצועה מוכרע, אף שעדיין יש מחבלים בשטח.
רק במבצע האחרון הלוחמים שלי הרגו 40
מחבלים"