המסמכים שיכולים להוביל לפתרון
חצי שנה מאז החלה מלחמת עזה אפשר להתגאות במסירותם של חיילינו, בכך שארסנל הטילים לטווח רחוק אשר בידי חמאס הצטמק, ובכך שחמאס עצמו נחלש. אבל אמירתו של רה"מ בנימין נתניהו, שלפיה אנחנו נמצאים פסע מן הניצחון המוחלט, מוכחת, למרבה הצער, כמשאלת לב.
עימות צבאי עם חיזבאללה גם הוא אינו מבטיח "ניצחון מוחלט", ואם אכן רגיעה בדרום תוביל גם לרגיעה בצפון, מבלי שמחבלי חיזבאללה וגרורותיו ישובו לדרום לבנון, עשוי פתרון בלתי מושלם זה לקבל העד פה על פני התרברבות חלולה, עד לכינונו של הסדר אזורי ברוח היוזמה הערבית מ .2002 כן, אנחנו הרבה יותר חזקים מחמאס ומחיזבאללה לחוד וביחד. ממש כמו שבריה"מ לשעבר היתה הרבה יותר חזקה מהמוג'אהדין באפגניסטן, וכמו שארה"ב היתה הרבה יותר חזקה מהצפון וייטנאמים. אבל בסכסוכים של כוחות לא סימטריים יש סיבות לגורם העוצמתי יותר שלא להשתמש בכל הארסנל שלו, בעוד הכוח החלש יותר יכול להחליט להוציא את כל מה שיש לו אל המערכה, מה גם שאין הוא חש שום מחויבות לחוק הבינלאומי ולנורמות המגבילות עימותים צבאיים.
יצאנו השבוע מרוב רצועת עזה. לפחות לעת הזאת, ואולי ליותר מכך. המאמץ בדרום צריך להיות מניעת חזרתו של חמאס לשלטון. המאמץ בצפון צריך להתמקד במניעת אנשי חיזבאללה מלאיים על יישובי הצפון שלנו.
האופציה הצבאית קיימת, כמובן, אך בתנאים הרבה פחות נוחים לישראל מאלה שעמדו לרשותנו ב 8 באוקטובר. איבדנו את התמיכה הבינלאומית, את נכונותו של הנשיא ביידן לומר "Don't" לשונאינו, והציבור איבד את אמונו בממשלה המוליכה את המלחמה ואת אמונתו בכך שנתניהו מוביל את המערכה מתוך מניעים ענייניים בלבד. קשה לצאת לקרב בתחושה כזו. הדשדוש הממושך בעזה וחוסר ההחלטיות באשר לתנאי החזרת החטופים עשו את שלהם.
אמנם אוגדה 36 עומדת לסיים את השתלמות 100 הימים שלה בקרוב, והיא נערכת להיות חוד החנית של העימות הצפוני, רוב לוחמי כוח רדואן נסוגו קילומטרים אחדים מהגבול, ואם תתקבל החלטה להוביל מערכה נגד חיזבאללה, היא עשויה להתנהל תוך חילופי מהלומות קשות בין הצדדים ובמחיר גבוה לחיזבאללה וללבנון.
אבל יש גם פתרונות ביניים, העשויים להחזיר את תושבי הצפון לב תיהם, והפתרונות הללו טמונים בעיקר בשני מסמכים חשובים שמומשו באופן חלקי בלבד. האחד הוא הסכם טאיף מ .1989 ההסכם הושג בלחצה של צרפת ובאמצעות סעודיה, אלג'יריה ומרוקו, והביא לידי סיום את מלחמת האזרחים בלבנון, תוך אימוץ החלטה שלא לקיים קבוצות חמושות ולמסור את כל כלי הנשק לממשלה. ההסכם, שהתייחס גם ל"יחסים המיוחדים" עם סוריה, והעניק לה מעמד חשוב בלבנון, לא מומש בידי חיזבאללה בטענה כי הוא ארגון המגן על לבנון מפני ישראל.
המסמך השני הוא החלטת מועצת הביטחון 1701 )ששרת החוץ דאז, ציפי לבני, מילאה תפקיד חשוב בניסוחה ובהשגת התמיכה בה( מ 11 באוגוסט .2006 ההחלטה, שהביאה להפסקת האש במלחמת לבנון השנייה, מדברת על חיזוק יוניפי"ל בדרום לבנון, על מימוש הסכם טאיף, על כיבוד "הקו הכחול" שהוסכם בשנת ,2000 כשצה"ל נסוג מלבנון, ועל אזור מפורז שיתקיים בין קו זה לבין נהר הליטאני. ההחלטה כוללת קריאה לישראל וללבנון לפתוח במשא ומתן על גבול הקבע, ולפתור נושאים כמו הריבונות על חוות שבעא.
אני יכול להניח כי בשיחות המשולשות בין נציגי צרפת, ארה"ב ולבנון נמצאים שני המסמכים הללו על השולחן. לא צריך להמציא את הגלגל. אם ניתן יהיה להגיע להסכמה על בסיסם, אפשר יהיה למנוע שפיכות דמים מיותרת בצפון ולהחזיר את תושבי האזור לבתיהם.