"הכל בשביל החיילים שלי"
"הם היו עשרות ואנחנו חמישה. ידענו שאם הם עוברים אותנו, כיסופים נשאר חשוף" סמ"ר אבי קאסה, מ"כ צלפים בגדוד 51 של גולני, ספג כדור בראשו כשקם להגן על חייל שנפגע
"כשהאירוע התחיל היינו בסיור במסגרת כוננות בחוץ. באמצע הסיור התחילו אזעקות וראינו טילים ויירוטים מעלינו. אני והסמל שלי החלטנו לנסוע למיגונית הקרובה, הצמודה לכ ניסה לקיבוץ כיסופים. בדרך כבר קיבלנו בקשר הודעה שיש ארבע חוליות של מחבלים שנמ צאות בדרכן לקיבוץ.
"הגענו למיגונית. היינו חמישה בג'יפ: הנהג, הסמל, שני חיילים שלי ואני. החלטנו שנילחם בכל מה שיגיע. היה לנו ברור שאם הם עוברים אותנו – כיסופים נשאר חשוף.
"כעבור כמה דקות המחבלים הגיעו, כשהם רכובים על טנדרים ואופנועים, ודהרו לכיווננו. הם היו כמה עשרות ולא רק ארבע חוליות. עש רות מול חמישה. התחלנו להילחם בהם. אחד החיילים שלי, איתמר, חטף כדור ביד וצעק שנ פגע. קמתי להגן עליו ומיד חטפתי כדור בראש ואיבדתי את ההכרה. שכבתי בתוך הג'יפ שרוסס כולו, שבו היה גם איתמר, כשהסמל והחייל השני שהיה איתנו המשיכו להילחם.
"המצב שלי החמיר ובהחלטה של רגע הנהג החליט לעזוב את המקום ולנסוע למוצב כיסו פים, נסיעה של שתי דקות מהמיגונית שלידה התחולל הקרב. הוא לא שם לב שהסמל והחייל השני נותרו שם, כשהם ממשיכים להילחם.
"הגענו לכניסה בדיוק כשהרכב של התאג"ד נכנס למוצב. איתמר עצר אותו וקרא לרופא. הוא אמר: 'קאסה חטף כדור בראש, בוא להציל אותו'. פינו אותי לחמ"ל ושם חזרתי להכרה. מראשי טפטף דם. פינו אותי לסורוקה ועברתי שם את הניתוח הראשון. אחרי הניתוח פינו אותי במסוק לבילינסון שם עברתי עוד ניתוח מוח. הייתי מורדם ומונשם במשך שבועיים.
"אחרי שהתעוררתי הזכירו לי מה קרה. אמא שלי סיפרה שהשאלה הראשונה שהיתה לי היא מה עם החיילים שלי. הם לא רצו לחשוף אותי לזה אז אמרו שהכל בסדר. רק אחרי מספר ימים, כשמצבי התייצב ויצאתי מכלל סכנה, התחלתי לשאול על החיילים, אחד אחד. אמרו לי שחלק מהם בסדר, וחלק נהרגו. איבדנו שם את עדי ומיכאל. זה כאב שאי אפשר להסביר. זו אחווה, זו חברות אמיתית. אלה חוויות שאתה עובר עם אנשים רק במסגרת הזו. לא פעם אנחנו תחת תנאים קשים אבל אנחנו יודעים שהדבר היחיד שיש לנו זה אחד את השני. אלה האנ שים שהרגשתי הכי בטוח להיות איתם בקרב. גם ההחלטה לנסוע לעבר כיסופים ולהילחם, כשלא ידענו כמה מחבלים נמצאים שם, היתה החלטה משותפת של כולנו. ידענו שזה לא יהיה קל ושאולי לא כולם יחזרו.
"יש רגע אחד שמלווה אותי מאותו היום. זה שבריר השנייה שבו מחבלים יורים עלינו מכל עבר, ואני שומע את הצעקה של החייל שלי שנפגע. היה לי ברור שלא משנה מה יקרה או מה יגיע מולי – הוא לא הולך להיפגע שוב.
"כשאתה מגיע לפיקוד, החיילים הם כמו הילדים שלך. ידעתי שאעשה הכל, כול יום, כדי שיהיה להם טוב. גם כשהכדורים שרקו ליד ידעתי בלב שלם שאם צריך - אני אחטוף בשביל החייל שלי.
"חייל שלי הגיע לבקר אותי בבית החולים ואמר לי: 'אני אוהב אותך'. אחותי מספרת שהוא אמר למשפחתי: 'תכירו את המפקד שלי, הוא הציל לי את החיים'".