"הבטחתי להם כסף וזהב"
"ראיתי מחבל מנסה להיכנס לבית של השכנים. תפסתי אותו בצוואר וצעקתי בערבית 'יש עוד מחבלים?'" נסרין יוסף ,(46) ממושב יתד, חילצה מידע מהמחבלים שנתפסו ליד ביתה והצילה את המושב
"בשבת בבוקר התעוררתי מאזעקת צבע אדום והערתי את בעלי. הוא משרת בצבא בחיל חימוש והיה בגימלים בתקופה הזאת כי הוא שבר את הרגל. הכנסנו את הילדים לממ"ד. ב 07:30 החש מל התנתק. במקביל, התחלנו לשמוע צרורות ירי.
"ב 09:30 בעלי מסתכל מהחלון ורואה מישהו שמתקרב לדלת של השכנים שלנו. הוא אמר לנו להיכנס שוב לממ"ד כי יש מחבלים בחוץ. אחר כך הוא עלה על מדים ויצא החוצה. יצאתי אחריו וראיתי מחבל שמנסה להיכנס לבית של השכנים. רצתי מאחוריו, תפסתי אותו בצוואר וצעקתי בערבית 'מאיפה נכנסת, מי שלח אותך? תסתכל לי בעיניים ותגיד מה אתה עושה פה? יש עוד מחבלים?'
"המחבל הצביע לכיוון החממה, במרחק של 150 מטר ממני. בזמן הזה עצר מאחורי הרכב של כיתת הכוננות ובתוכו הרבש"צ ועוד חבר, הם ירדו מהרכב ותפסו את המחבל, כיוונו לו את הנשק לראש ואני רצתי להביא חבל כדי לקשור אותו. שמענו עוד צרור של ירי מקלעים ותפסנו עוד ארבעה מחבלים, שאחד מהם נפצע מהירי של כיתת הכוננות. קשרנו אותם, ושמרנו עליהם בגינה של הבית שלי.
"נעמדתי מול המחבלים ואמרתי להם 'אני אתן לכם כסף וזהב, ואתם תגידו לי איפה נמצאים עוד מחבלים'. עברתי כמה מחבלים עד שאחד מהם, עם חולצה בצבע חרדל, השתכנע וסיפר שהם נכנסו דרך פתח בגדר ושיש עוד מחבלים בבתים הלבנים. הבנתי שהוא מתכוון לקרוואנים, ושל חתי לשם את כיתת הכוננות. הם לא מצאו עוד מחבלים, כי כנראה חלקם ברחו בינתיים לפרדס.
"בערב, כשכבר היה חושך, הגיעו שלושה קצי נים מהצבא. אחרי כמה זמן צלצל פתאום הטלפון של אחד המחבלים. הרמתי אותו ועל הצג היה כתוב הכינוי 'קן של יונה'. ביקשתי ממנו את הקוד לטלפון, הוא נתן לי, ועניתי לשיחה. אמ רתי שזאת נסרין, ושאני ערבייה שמסתירה את כולם אצלי בבית כדי שהצבא לא ימצא אותם.
"המחבל מהצד השני דרש לדבר עם החברים שלו. נתתי לו לדבר עם הבחור ששיתף איתי פעולה, והוא אמר שאני אישה טובה שעוזרת להם ומסתירה אותם. הבחור מהצד השני אמר שהם נמצאים ארבעה קילומטרים מהגדר בר פיח, ושהם בדרך ובאים כמה מאות. תרגמתי הכל לקצין שהיה לידי, כולל משפט שעשה לי צמרמורת: המחבל אמר 'אנחנו בדרך, אינשאללה הלילה אנחנו נכבוש את ישראל'.
"אחרי שהקצינים הלכו נשארנו לשמור על המחבלים כל הלילה. הכנסתי את הילדים לממ"ד ונתתי לילדה הגדולה סכין. בזמן הזה קיבלתי הודעה שרצחו שני חברים שלי מכרם שלום. אחר כך נודע לי שרצחו את עדו חוברה מקיבוץ סופה, שהיה כמו אח בשבילי.
"בבוקר הגיעה קצינה עם שני חיילים. בינתיים ניגשתי שוב למחבל ששיתף איתי פעולה ובי קשתי לדעת איפה המחבלים. הוא אמר לי שהם בפרדס, והצבא העלה רחפן ותפס אותם. כשיצאנו מהיישוב ראינו בכביש חיילים הרוגים, גופות של מחבלים, צעירים ירויים ורכבים שרופים והפוכים. נסענו מהשדות, אבל גם שם היו גופות רבות. רציתי רק לברוח. נסענו למשפחה שלי.
"ביום שני קיבלתי את הרשימה של החב רים שלי שנרצחו. הייתי חודשיים בלי קול ולא יכולתי לתקשר עם אף אחד. המפלצות הצליחו לרצוח לי 50 חברים, רצחו חברים של הילדים שלי שגדלו אצלי בבית.
"אצלנו, הדרוזים, לא נהוג שבנות מתגייסות, אבל כל ארבעת הילדים שלי יעלו על מדים, כולם יהיו ביחידות קרביות. זאת המדינה שלנו, ואנחנו צריכים להגן עליה".
"אחרי שהקצינים הלכו נשארנו לשמור על המחבלים כל הלילה. הכנסתי את הילדים לממ"ד ונתתי לילדה הגדולה סכין. בזמן הזה קיבלתי הודעה שרצחו שני חברים שלי מכרם שלום"