יום אחד אולי נפרוש כנפיים
בצד הצהוב: רובי קין, שגם זכייה באליפות לא בטוח שתשאיר אותו במכבי ת"א, אך עוד קודם הוא מחפש "תמונת ניצחון" ● בצד הירוק: מסאי דגו, שאליפות לא תעזור לו כדי להמשיך במכבי חיפה, והוא ינסה להותיר ירושה למחליפו ● מפגש הענק בשבת יכול להכריע יותר מאשר את זהות מניפ
"השנאה נגד יהודים נראתה ב 7 באוקטובר, כשחמאס תקף את יש ראל ביום הקטלני ביותר עבור העם היהודי מאז השואה. שבעה וחצי חודשים אחר כך, אנשים כבר שוכחים שחמאס יצא למתקפת הטרור הזו נגד ישראלים ולקח חטופים. אני לא שכחתי ולא אשכח", כך הצהיר ג'ו ביידן בנאומו לרגל יום הזיכרון לשואה בגבעת הקפיטול, ביום שלישי השבוע. בנאומו הוא שזר את מחויבותו למדינת ישראל, שלדבריו אינה תלויה בדבר: "המחויבות שלי אליכם ולביטחון ישראל היא מוחלטת, גם כשאנחנו לא מסכימים".
בהמשך התייחס הנשיא האמריקני למהומות האנטישמיות בקמפוסים במדינתו, לעלייה הדרמטית באירועים אנטישמיים ולפחד של הקהילה היהודית בעקבות זאת, והצהיר: "אני יכול להבטיח לכם, כנשיא שלכם, שאתם לא לבד".
על המחווה המרגשת הזו, מחממת הלב, אגיב במילה אחת - ובאנגלית, שלא יאבד המסר בתרגום: בולשיט.
דונט!
כנראה אין גבול לציניות. מדוע אני אומרת את זה? כי בעת שביידן נואם את הנאום המחבק הנ"ל קורים שני דברים במקביל: הראשון - הוא עוצר משלוח של פצצות חכמות למלחמה במחבלי חמאס, בדיוק אלה שהוא לא שכח מה עוללו לנו לפני שבעה וחצי חודשים. אגב - שבעה חודשים, כבוד הנשיא, לא שבעה וחצי. אנחנו מרגישים כל יום שעובר, שעולה לנו בדם יקר, אתה רק צריך להסתכל ביומן.
מה שעוד יותר מקומם הוא הדבר השני שקורה בזמן הנאום: הנשיא מטיל את כל כובד משקלו על רכבת אווירית של סיוע הומניטרי לאויבים שלנו. ומה בדבר הסיוע ההומניטרי שלנו? אנחנו אמנם לא רעבים ללחם, אבל אנחנו רעבים לצדק, ואם זה לא טיעון מספק לכבוד הנשיא - אז אנחנו רעבים לחיים, להישרדות שלנו.
גם ככה אנחנו נמצאים בנקודת הכרעה קורעת לב: השבת חטופים או השמדת חמאס )גם כשהתשובה ברורה - הלב מתרסק(. לחץ אמריקני ברגע הקריטי הזה הוא הדבר האחרון שאנחנו צריכים. "אנחנו לא לבד"?! גיב מי אה ברייק.
אבל מה לנו כי נלין על הנשיא האמריקני? אנחנו נהנינו מהקשר הזה עד כה, ולא עשינו הרבה כדי לשנות את חוקיו. האינטרס האמריקני בזוגיות הזו נשען על כמה היבטים: מלבד העובדה שאנחנו הדמוקרטיה האמיתית היחידה באזור, ובכך אנו חולקים ערכים משותפים - כבר שנים רבות ארה"ב מתחזקת אותנו כנושאת המטוסים שלה במזרח התיכון, כנכס אסטרטגי מול העולם הערבי ומול הרוסים. מעבר לכך, הקהילה היהודית והתורמים היהודים תומכי ישראל בארה"ב עדיין מהווים משקל אלקטו רלי שיש להתחשב בו.
ולמרות כל זאת, הממשל מתייחס אלינו כאילו הוא עושה לנו טובה שאינה תלויה בדבר, חסד גמור, ודורש ציות מלא לתוכניותיו. תוכניות אלו מושפעות מכל מיני אינטרסים שזרים לרצון הבסיסי של מדינת יש ראל להמשיך להתקיים במרחב, ולפעמים מתנגשים איתו.
אבל התלות הזו אינה גזירת גורל. בין יום השואה ליום העצמאות, אנחנו צריכים לקבל החלטה שמבוססת על השיעור שלמדנו בניסיון השמדת העם באירופה, שהוא כי אין לנו על מי לסמוך אלא על עצ מנו, ולכוון לעצמאות. כלומר - אחת מהמסקנות המשמעותיות ביותר מהמלחמה הזו צריכה להיות שזה בלתי אפשרי להתנהל כמדינת חסות, כשכוח זר מחליט עבורנו אם, מתי, איפה ואיך לתקוף. ברצותו שולח תחמושת, ברצותו עוצר, ברצותו מטיל וטו על החלטות באו"ם, ברצותו מרים ידיים ומגלגל עיניים.
שלוש ארבע ולעבודה
עכשיו, אנחנו לא חמומי מוח או אינפנטילים. אנחנו יודעים שאי אפשר פשוט לחתוך את הקשר הזה ולהסתדר לבד, בטח לא עכשיו. את המהלך הזה צריך לבנות בזהירות, בחוכמה ובראייה למרחוק. אנחנו, כל הציבור הישראלי, צריכים לקחת אוויר ולא להוריד את העיניים מהמטרה. אולי יהיה קשה בהתחלה, אבל בסוף הדרך אנחנו נהיה חזקים יותר ועצמאיים יותר. התוכנית להפחתת התלות מתחלקת לכמה אפיקים. ראשית, האמ ברגו החלקי )בינתיים( של ארה"ב הוביל אותנו להבנה שיש להקים מחדש את קווי הייצור של נשק ותחמושת ישראליים, כאלה שנסגרו לפני עשור. עלינו לא רק להקים אותם מחדש, אלא גם לעבות ולפתח אותם. יש לנו את היכולות, ועכשיו יש לנו גם אינטרס.
במקביל, אנחנו צריכים ליצור מנופי תלות הפוכים: פיתוח תעשיית שבבים ענקית, למשל, תיצור תלות בנו מצד גורמים רבים במערב. כלו מר, הדרך שלנו להילחם בתלות באמריקה היא ליצור תלות של מדינות אחרות בנו. זה תקף גם לתלות שלנו במדינות אחרות בהיבטים אחרים: לדוגמה, כדי להוריד את יוקר המחיה הסתמכנו על יבוא של חקלאות וחומרי גלם מטורקיה. השקעות בסובסידיות לחקלאים ישראלים יחזקו את ההתיישבות, יחזקו את המשק הישראלי ויפחיתו תלות כזו.
ומה בנוגע להחלטות נגדנו באו"ם או בבית הדין הבינלאומי בהאג? גם כאן יש לנו מה לעשות. אנחנו מייצאים גז למצרים ולירדן. להתקשרות הכלכלית הזו צריך שיהיה תג מחיר דיפלומטי ומדיני, נוסף על הכספי.
אז נכון, כל הצעדים האלו יכבידו קצת על האזרח, כי המחיה תעלה יותר, אבל לא לאורך זמן: בסופו של דבר אנחנו יוצרים לעצמנו מנו פי פיתוח לעשור הבא, ובכך אנו מייצבים את מעמדנו - כך שהעלייה הנוכחית ביוקר המחיה תתמתן, והתלות במדינות זרות תפחת. כדי שזה יקרה, אנחנו האזרחים צריכים סבלנות וחזון, וגם כשקצת קשה - להשאיר את העיניים על הכדור.
חג עצמאות שמח.
הנשיא מטיל את כל כובד משקלו על סיוע הומניטרי לאויבים שלנו. ומה בדבר הסיוע ההומניטרי שלנו? אנחנו אמנם לא רעבים ללחם, אבל אנחנו רעבים לצדק,
ואם זה לא טיעון מספק לכבוד הנשיא להישרדות אז אנחנו רעבים לחיים, בין יום השואה ליום העצמאות, אנחנו צריכים לקבל החלטה המבוססת על השיעור שלמדנו בניסיון השמדת העם באירופה, שהוא כי אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו, ולכוון לעצמאות
מכבי חיפה תארח מחר את מכבי ת"א למשחק העו נה, שעשוי להכריע את זהות האלופה. לכאורה לא משהו שלא הכרנו, אבל ברגע שמתמקדים בא נשים שעל הקווים - מסאי דגו בצד הירוק מול רובי קין בצד הצהוב - מתקבלת תמונה חריגה בהחלט.
לא זכור מתי בהיסטוריה של הכ דורגל הישראלי מאמן המוליכה )קין(, ואולי האלופה שבדרך, נמצא תחת ביקורת כה גדולה, גם מתוך המוע דון שלו, שעשויה לשנות את התמונה לגבי עתידו. מנגד, ניצחון של מאמן סגנית המוליכה )דגו( עשוי להביא לו את התואר, אך גם זה לא יעזור לו לאמן את הקבוצה גם בעונה הבאה.
ההודעה על כך שברק בכר יחליף את דגו היתה בגדר עניין של זמן לאחר ההדחה של מכבי חיפה ברבע
גמר הגביע מול מכבי נתניה. שחקנים בקבוצה הודו כי "זה היה באוויר", אך הבהירו ש"זה לא מה שעשה את ההב דל ביכולת מאז. רצינו מאוד לזכות באליפות עם מסאי, ונרצה מאוד לע שות זאת לא רק עבורו אלא עבור כל אחד שנמצא במועדון ורוצה לעשות היסטוריה עם תואר רביעי ברציפות.
"בראייה לאחור, למכבי חיפה לא היתה ברירה בנוגע להודעה על דגו", מסביר שלמה שרף, המאמן הלאומי לשעבר, שזכה באליפויות כמאמן הירוקים ואימן גם את מכבי ת"א. "הוא הפסיד לבני ריינה פעמיים ואז הודח ברבע גמר הגביע, הפער היה 10 נקודות אז המועדון עשה צעד כי ברק בכר היה פנוי. מצד שני, גם אם הוא לא יעשה אליפות, זאת הצלחה אדי רה. הוא התמודד עם מכת פציעות, צ'רון שרי הלך בינואר, דיא סבע עזב בתחילת המלחמה, דולב חזיזה פצוע כל העונה - ולמרות הכל הוא מועמד לאליפות עד הרגע האחרון. הוא קידם
צעירים יותר מכל מאמן אחר לפניו, אז בכל מקרה יש לו עונה מוצלחת ואני מחזיק ממנו מאוד כמאמן".
"פשוט לא מאמין בו"
מנגד, מכבי ת"א מכינה את העונה הבאה יחד עם רובי קין. מבחינת הב עלים מיץ' גולדהאר, שנחת אתמול בישראל ויהיה מחר בסמי עופר, מאמן שזוכה באליפות צריך להמשיך בתפ קידו )אם כי בעבר מאמנים שזכו לא המשיכו, כמו פאקו אייסטראן ואח רים(. גם העובדה שקין חזר לישראל במהלך המלחמה ושידר לעולם שהוא כאן בכל מחיר נתנו לו נקודות זכות אצל הבעלים הקנדי. יחד עם זאת, הביקורת על היכולת של מכבי ת"א גדולה, וגם בתוך המועדון יש תמי מות דעים ש"אפשר להפיק יותר".
לסיום העונה של מכבי ת"א תהיה השפעה גדולה על העתיד. במקרה של זכייה באליפות, רק הודעה מצד המא מן עצמו יכולה לשנות את התמונה לגבי המשך דרכו, אך איבוד יתרון של 10 נקודות פעמיים באותה עונה יהיה דבר היסטורי, שספק אם יעבור בשלום בקריית שלום.
שלמה שרף, אגב, עשה זאת פעם אחת עם מכבי חיפה בעונת האלי פות הראשונה שלה ,(1983/4) כשסגר פער של 13 נקודות מבית"ר ירושלים. אך פער דו ספרתי מעולם לא נסגר פעמיים בעונה. "אני לא מחזיק מרובי קין מהרגע הראשון, פשוט לא מאמין בו", מכריז שרף. "ת"א נראית כמו שהיא נראית הרבה בגללו. המערכת לא בתקופה טובה, וזה שהם במקום הראשון לא אומר כלום. חיפה משחקת כדורגל הרבה יותר טוב לדעתי, היא התקפית ומוכשרת יותר, ואם תנצח את המשחק הזה היא תיקח אליפות".
"מכבי ת"א בלחץ אדיר"
אם לא די בלחץ שבידיעה כי הפסד יפתח מחדש את המאבק, מכבי ת"א תצטרך להתמודד מול הירוקים פעם נוספת ללא מילסון. הקשר האנגולי החמיץ את שני משחקי הליגה מול חיפה במסגרת העונה הסדירה, ובש ניהם הצהובים הפסידו ואף לא כבשו. בלעדיו מוליכת הטבלה רוצה לייצר רגע מיוחד בעונה הזאת, כזה שיהיה בגדר חותמת על האליפות.
"מכבי ת"א בלחץ אדיר", אומר שרף. "מילסון לא משחק וזה מאוד משמעותי. מכבי חיפה דורסנית וטובה יותר. ג'אבר, מוחמד ורפאלוב יעשו את ההבדל בקישור, אבל גם בהגנה ובהתקפה השחקנים של חיפה הרבה יותר טובים. אם מכבי ת"א רוצה אלי פות, אז שתנצח בחוץ את מכבי חיפה. אם לא - אז לא מגיע להם".
כ 30 אלף אוהדים יהיו בסמי עופר במשחק העונה, שכאמור עשוי להכ ריע סופית את זהות האלופה, אבל זו לא השאלה היחידה שיכולה להיפתר בערב הזה. 90 הדקות האלה גם יכו לות לתת תשובות ברורות יותר לגבי זהות מאמן מכבי ת"א בעונה הבאה, והאם מסאי דגו ישאיר ירושה לברק בכר בדמות מוקדמות ליגת האלופות - בדיוק המקום שבו הוא לקח אותה.