הנביא אמר: יש משהו חשוב יותר מהצום

י"ז בתמוז הוא יום קשה לישראל. על פי המסורת, היום, לפני אלפי שנים, נפרצו חומות ירושלים בדרך להחרבת הבית הראשון והשני.

מלחמות אחים, בשילוב אויב משותף מבחוץ, הביאו לה בקעת הריבונות הישראלית - פעמיים. זהו מועד זיכרון ותענית שננעץ בלוח השנה כדי שנזכור את שקרה לנו, שלא יחזור חלילה בפעם השלישית.

והנה, 23 ביולי ,2024 אלפי שנות אור מימי בבל של נבוכדנצר ורומא של טיטוס, שוב החברה הישראלית נמ צאת במשבר קשה וכואב, נאבקת על הקיום שלה מבפ נים ומבחוץ.

120 חטופים וחטופות תחת ציפורני חמאס בעזה. חיילינו לוחמים כל העת להכרעת אויב אכזר מדרום. עשרות אלפי ישראלים עודם מפונים מבתיהם בצפון. המתחים הפנימיים בתוך החברה הישראלית קשים ועמוקים. הקרע, הפילוג וחוסר האמון חסרי תקדים. כל קבוצה מאשימה את האחרת במצב שאליו הגענו.

לא רק זכר החורבן טבוע בספר הספרים שלנו, אפשר למצוא בו גם רמז לכיוון הנכון אשר אליו יש לנווט בתוך המציאות הקשה שבה אנו חיים. בימי הנביא זכריה הגיעה חבורה ממקימי ירושלים המתחדשת ושאלה אם יש צורך בצום על חורבן הבית הראשון, עכשיו כשמוקם הבית השני. הם בוודאי הרגישו מודרניים וטובים מאחיהם שנכשלו בניסיון הראשון. אולי צריך להפוך את היום הזה למועד שמחה וששון?

הנביא זכריה כעס על הנציגים שפנו אליו ואמר שע נייני צום על חורבן הבית אינם קשורים לאלוהים, אלא לחברת בני האדם. הנביא גלגל את האחריות בחזרה לפ תחם של נציגי הציבור - עליהם לבחור ולהחליט כיצד לזכור את היום.

אבל יותר מזה, זכריה אמר להם שהם מתעסקים בדבר הפחות חשוב. הצום הוא לא העניין, יש דבר מה חשוב ממנו. אם תקימו בארץ ישראל לא רק ריבונות, אלא גם חברה מוסרית וצודקת יותר, אמר הנביא לשואלים, אז יהיה זה באמת בגדר תיקון וניצחון.

"כֹּה ָאַמר ְיהָוה ְצָבאוֹת ֵלאמֹר ִמְשַׁפּט ֱאֶמת ְשׁפֹטוּ ְוֶחֶסד ְוַרֲחִמים ֲעוּשׂ ִאישׁ ֶאת ָאִחיו: ְוַאְלָמָנה ְוָיתוֹם ֵגּר ְוָעִני ַאל ַתֲּעשֹׁקוּ ְוָרַעת ִאישׁ ָאִחיו ַאל ַתְּחְשׁבוּ ִבְּלַבְבֶכם".

אך מקימי ישראל של אז הפנו עורף לייעוד שנתן להם הנביא, והבית נחרב.

אנו נמצאים כיום במלחמה קיומית על מדינת ישראל. ציונות ,2024 בדומה לימים ההם, מורכבת גם כיום מהגנה עיקשת, בחירוף נפש, על הבית המשותף מול אויבים הרו צים להשמידנו, וגם מיצירתה של חברת מופת ישראלית, בתוך גבולות הארץ - כדי שנהיה ראויים לאלו המקריבים את חייהם למעננו.

המתחים והשסעים העמוקים בין הקבוצות השונות והמ גוונות החיות בישראל הם לא דבר חדש. המפתח לאיחוד, לאיחוי ולריפוי החברה טמון גם הוא אצל הנביא זכריה, שככל הנראה כבר התמודד עם מצב דומה: "צוֹ םָהְרִביִעי )צום י"ז בתמוז(... ִיְהֶיה ְלֵבית ְיהוָּדה ְלוֹשׂשָׂן וְּלִשְׂמָחה וְּלמֹ ֲע ִדים ט וֹ ִבים ְוָהֱאֶמת ְוַה ָשּׁ ל וֹ םֱאָהב ."וּ

מתי יהפוך זיכרון חורבן הבית למועד ששון ושמחה? כאשר האמת והשלום יאהבו.

לא די בכך שכל קבוצה תדבק באמת שלה, ובצדק שלה, "ייקוב הדין את ההר". חרדים וחילונים, ימין וש מאל, פריפריה ומרכז ועוד - על כל הקבוצות לחיות לאור האמת שלהן, אבל גם לאור השלום. לדעת להתפ שר, לחבר, לוותר, להיות חלק מחברה כללית אחת. גם אמת, וגם שלום.

זו הנוסחה של הנביא, שעדיין לא הגיעה לכדי הגשמה. עד אז נצטרך להוסיף ולזכור את י"ז בתמוז ואת ט' באב, את חורבן הבית, כדי שלא ישוב חלילה.

אבל חשוב לזכור - לא הצום הוא העיקר, כי אם הפיכ תה של ישראל לבית לכלל חלקיה, חברה מוסרית וצודקת, חלום הדורות.

זכרו את זכריה.

כל קבוצה מאשימה את האחרת במצב שאליו הגענו. לא רק זכר החורבן טבוע בספר הספרים, אפשר למצוא גם רמז לכיוון שאליו יש לנווט. גם אמת וגם שלום