חופשי זה לגמרי לבד

בתוך כל השיח הצפוף המגיע מכיוונה של ארה"ב ושוטף את העולם, יש ביטוי אחד שממש קשה לש מיעה בימים אלה: "מנהיג העולם החופשי". מי יהיה מנהיג העולם החופשי, האם יתמודד או לא הנשיא ביידן על תפקיד נשיא ארה"ב ומנהיג העולם החופ שי - דברים כאלה.

וואלה? באמת? הבחירה בין האיש שנסתרה מעט הכ רתו לבין השובב שינצח את מי שיוצב/תוצב במקומו היא בחירה ב"מנהיג העולם החופשי"? לא. היא בחירה בין שניים שבצוק העיתים, ובשל תזוויגים מסובכים של קונסטלציות פוליטיות וחברתיות, יעמדו בראש הממשל האמריקני. הא ותו לא.

האם מי מהם יוכל להשפיע, אישית, על גורלם של מיליונים בעולם כולו? בהחלט כן. הנשיא מרכז בידיו כוח אדיר. האם זה הופך אותו ל"מנהיג העולם החופשי"? ממש לא. אפילו לא למנהיג של ארה"ב, ואפילו לא למנהיגה של המפלגה הספציפית שלו. כי אם כן - זה באמת אמור להדיר שינה מעיני מיליונים בעולם כולו.

אז די כבר עם ה"הנהגה" ועם ה"מנהיגות". אף אחד או אחת שנבחרים לתפקידיהם הם לא "מנהיגים". אף אחד לא הולך אחריהם, והספינה נוע תנוע גם בלע דיהם - יוכיחו הימים האלה.

הימים הם ימי חשבון נפש דמוקרטי. לא רק עבור המפלגה הדמוקרטית האמריקנית, שנמצאת בשפל נורא, אלא עבור המוסד הזה כולו, בכל מקום שהוא. הסיטואציה הבלתי אפשרית שאליה הגיעה הפו ליטיקה האמריקנית, שמקריבה את כל ערכיה, את אמונותיה, את פחדיה ובעצם את חייה על מזבח של פוזיציות פוליטיות, אמורה להיות פלטפורמה לח שבון נפש דמוקרטי, שדן בהגדרות היסוד של השי טה: האם יכול העולם להתבונן בשוויון נפש בקרב הפוליטי הניטש בארה"ב?

כדאי להיזכר: במסגרת הקרב הזה, בראש הממשל עומד איש שרבים הם הסימנים לכך שתודעתו מעו רפלת, ושבשל מערך כוחות פוליטי הוא מוגן בידי מפלגתו. במסגרת הקרב הזה, עומד לחזור לבית הלבן איש שבשום קונסטלציה נורמלית לא היה יכול או אמור להגיע לשם - אבל בשל הצורך להתגונן מפני תוקפנות היריב הפוליטי, מיליונים בוחרים לדחוף אותו לשם בחזרה. אין בכלל דיון, בקשר לשום מוע מד, לגבי יכולתו למלא את תפקידו - אלא אך ורק לגבי יכולתו להיבחר.

כבר כמה שנים אלה הם פני הדברים. תמיד ידענו שזה המצב - ובא הקיץ הזה ומתח את זה עד לקצה. מיליארדים ברחבי העולם צופים בכשלים של השי טה, שאמנם טובה ממנה אין, ומתגעגעים חרש, בסודי סודות, לאביסל דיקטטורה טובה של פעם.

משבר 2024 צריך להיות נקודה שמנסחת מחדש את עקרונות היסוד. לא מבחינה מעשית - אלא מב חינה תפיסתית. צריך להגדיר מחדש את כוחם של הנבחרים, להשקיע מאמצים אדירים בתוך המסגרת הדמוקרטית לפיזור חכם של הכוח הזה, ובו בזמן - לא לפגוע בכלל בחופש הבחירה המוחלט. אפשר לעשות את זה, וזה גם לא דורש דרמות פוליטיות יותר מדי גדולות.

בואו נתחיל בהבנה שהמנהיגים אינם מנהיגים. הם במקרה הטוב מנהלים, ובמקרה הגרוע - נהגים. ככל שיקטן הפאתוס - יקטן גם הסיכון.

מנהיג העולם החופשי? מספיק עם הביטוי הזה. אין בכלל דיון, בקשר לשום מועמד, לגבי יכולתו למלא את תפקידו - אלא אך ורק לגבי יכולתו להיבחר