פסיקה עם חוף טוב הכל בגלל מטר
בפסק דין תקדימי החליט ביהמ"ש לאסור לחלוטין בנייה במרחק של 100 מטרים מרצועת החוף השופטת מתחה ביקורת על התנהלות המדינה: "היא אחראית לשמר את משאבי הציבור"
לאזרח מן השורה יש בימים אלה סיבות טובות לחכוך את ידיו בסיפוק מפסק דין תקדימי ומהפכני שניתן על ידי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ד"ר מיכל אגמון־גונן העוסק באיכות הסביבה: שימור רצועות חוף גדולות לטובת כלל הציבור ללא כל בנייה.
פסק הדין ניתן לכאורה בסוגיה טכנית: אופן מדידת קו החוף בנוגע למלון סאן בבת ים, אולם משמעותו בתוצאתו הסופית היא שמירה על רצועת החוף לדורות הבאים. מעשית הוא יתווה את היישום בשטח ליותר מ־02 תוכניות בנייה הקורמות בימים אלה עור וגידים.
חשיבותו הייחודית של פסק הדין, שמירה נקייה לחלוטין של 100 מטרים מקו המים, מזדקרת בהתחשב בנתונים המטרידים הבאים: חופי הים של ישראל משתרעים על פני 195 ק"מ. מתוכם רק 53 אחוזים נותרו כחופים לשימוש הציבור. בחישוב יוצא כי הדבר מותיר 2 ס"מ לחוף לאדם; לשם השוואה, עם קום המדינה היו לכל תושב בישראל 31 ס"מ בממוצע. האוכלוסייה גדלה אמנם, אך הירידה בשטח החוף הנותר לשימוש ציבורי נובע מכך שעל החוף ובקרבתו נבנו מרינות, נמלים, מלונות, בתי מגורים ועוד.
מצב זה הביא את רשויות התכנון ואת המחוקק לנקוט צעדים לשמירה על החופים. כך נקבע בתוכנית תמ"א ,13 בשנת ,1983 האיסור לבנות ברצועה בת 100 מטרים לאורך החוף. לכך יש להוסיף את חוק החופים משנת ,2004 המטיל מגבלות על רצועת החוף ברוחב של 300 מטרים (האיסור של 100 המטרים הוא חלק ממנו).
תמ"א 13 לא הגדירה כיצד למדוד את רצועת 100 המטרים, ולכן המחלוקת העיקשת במשפט היתה בין בעלת המלון, חברת סאן בת ים אל.אל.סי, לבין העותרים - הפורום הישראלי לשמירה על החופים ועמותת אדם טבע ודין.
העותרות טענו כי יש למדוד את תחום ה־001 מטרים האסורים לבנייה מקו גובה 0.75 מטר, שנקבע בחוק שמירת הסביבה החופית. קו גובה זה אינו מסומן בשטח. לדעת היועץ המשפטי של עמותת אדם טבע ודין, עו"ד אסף רוזנבלום, קו זה אמור להבטיח ששינויים (כמו גאות) לא יצמצמו את רצועת החוף הנקייה מבנייה. מתכנני הסביבה סברו בעבר כי יש לקבוע מקדם ביטחון גבוה יותר, 1.5 מטרים, אולם כפשרה הוא ירד 0.75־ל מטר.
אחת הטענות המרכזיות של קבוצת המשיבות לעתירה - יזמית המלון, הוועדה המקומית, הוועדה המחוזית והוועדה הארצית לתכנון ובנייה - היתה כי גופי התכנון המקצועיים קבעו בעבר בהחלטה מושכלת כי יש למדוד את קו המים בתמ"א 13 מקו גובה של 0.0 מטר. זאת הואיל וחוק החופים התקבל לאחר מכן.
אולם השופטת טרחה ומצאה כי לא כך הם פני הדברים וכי גופי התכנון "מעולם לא החליטו כי יש, כעקרון, למדוד את קו המים מקו ."0.0 השופטת הזהירה כי מדידה מקו גובה של 0.0 מטר תותיר לטובת הציבור רצועה של פחות מ־001 מטרים, בניגוד לכוונת תמ"א .13
המלון לא ייהרס
השופטת מתחה ביקורת על התנהלות המדינה "הפוגעת בשלטון החוק כך שיש בה כדי להתגבר על השיהוי" בהגשת העתירה לבית המשפט. לדעתה, "אין מקום כי המדינה, האחראית לשמירת שלטון החוק, דווקא היא תעלה טענה של שיהוי, שעה שהיתרי הבנייה מעלים שאלות כבדות משקל בעניין חוקיותם. המדינה היא זו שעליה מוטלת החובה לשמר את משאבי הציבור ולא לחכות שתושבים במקום מסוים או ארגונים סביבתיים יגלו כי נפל פגם במתן היתרים... מצב דברים זה משרת יזמים וקבלנים שזוכים בנתחים מרצועת החוף של מדינת ישראל".
באשר למלון סאן קבעה כי הואיל והעותרים פנו לבית המשפט יותר משנה לאחר שהחלו בבנייתו, אין מקום להרסו. עם זאת, הורתה כי ההיתר שניתן למלון יבוטל בתוך שנתיים, אלא אם כן במהלך תקופה זו יינתן היתר על ידי המועצה הארצית לתכנון הבנייה.