המפתחות נשארו אצל נתניהו
לפני שמתחילים בחישובי הרווח וההפסד עם סיומו של המה לך הפוליטי הדרמטי האחרון על כל המורכבויות הכרוכות בזה, המציאות הפוליטית הפשוטה היא שלפחות בטווח הקצר שהקואליציה ניצחה והאופוזיציה הפסידה. הקואליציה בשלטון מעוניינת להמשיך לש לוט. האופוזיציה מנסה להחליף אותה וממילא מעוניינת בבחירות. זה טבע הדברים.
במובן הזה טעה נתניהו כשא מר שהאופוזיציה לא מעוניינת בבחירות. מהותה של האופוזיציה היא הכמיהה לבחירות. הרי מבחי רות אפשר רק לעלות כשלא נמצאים כחלק מאוחזי ההגה בהנהגה.
מהצד השני, צודק אבי גבאי שאמר אחרי ההסכם הקואליציה, כי התברר שנתניהו הוא שחושש מב חירות. נתניהו הוא ראש הממשלה ובחירות יכולות לסכן את המשך כהונתו. במובן הזה אמר גבאי את המובן מאליו. לכן נתניהו ניצח. האופוזיציה הפסידה לא רק כי הבחי רות נמנעו, אלא גם כי בכל השבוע הדרמטי הזה המשחק התנהל כולו בין השותפים בממשלה. כבר הרבה זמן שלא היתה אופוזיציה כל כך לא רלוונטית שלא רק שלא הצליחה לקצור הצלחה נוכח המשבר שפרץ, אלא הפגינה אוזלת יד וחוסר מעש כמעט לכל אורך הדרך.
ליברמן הרוויח כי עמד על שלו. הוא למעשה לא ויתר על כלום ומה שאמר שיעשה כך עשה. השאלה הגדולה אם לא מדובר בניצחון פי רוס. בזמן האחרון משקיע ליברמן כל כך הרבה בבייס הפוליטי שלו ובעיקר בנושאי דת ומדינה, שהוא הולך ומתרחק בצעדי ענק ממחנה הימין אליו הוא כביכול משתייך. אם מישהו ינסה בבחירות הבאות לתייג את ליברמן כ"ימין מזוייף" כדי לה שיל ממנו מנדטים, נראה שלא תהיה זו מלאכה קשה מידי.
השותפים הקואליציוניים כולם כאמור הצליחו לעצור את הבחי רות אבל גם הראו עד כמה הרצון להישאר בממשלה חזק יותר מכל. הויתורים שנדרשו מהחרדים, ההת רוצצות של ראשי הבית היהודי וגם יישור הקו של כחלון מעידים על כך יותר מכל.
השאלה הגדולה היא אם הקואליציה יצאה מחוזקת יותר או שברירית יותר. או במילים אחרות האם אחרי השבוע האחרון כל משבר נוסף ימוטט לגמרי את העסק או להיפך- יגרום לכולם לצלוח אותו בקלות ובמהירות בעקבות מה שקרה.
התשובה היא עדיין נתניהו. הוא החזיק את המפתחות למשבר האח רון. הוא ימשיך להחזיק אותם גם מפה ואילך.