"רוצה שהילדים ירגישו פחות לבד"
"יהודה אטלס על ספידים" – כך הגדיר אחד הקוראים את ספר השירה לילדים של הדר נדלר, העוסק בבדידות, בזהות מגדרית ובהפרעות אכילה "רציתי להראות שיש כל מיני סוגים של ילדים וילדות", היא אומרת בראיון עימה
ראשית, העיניים סוקרות את כריכת הספר. בצבע אדום לוהט, שוכבת ילדה על גבו של סוס לבן, מחייכת בחוסר דאגה יל דית מוכרת, ולידם מוטבע בצהוב בולט שם הספר המזמין, "לא לפי הספר". הסוס הלא שגרתי, המצויר כאילו בר שלנות ילדית, מלווה בצבעים החדים, מעניק ברמז מושג על תוכנו יוצא הדו פן של הספר הצנום זה, ספר שירה פרוע למדי לילדים קטנים )מגיל 6 ואילך( מאת הדר נדלר ובאיוריה של לירון כהן )הוצאת גוונים(. אסופת השירים מור דת בכללי התקינות הפוליטית והתפי סה המגוננת הרווחת בספרות הילדים, אך עושה זאת בחן, בהומור מדגדג ולא בכבדות. שירים קטנים לדור המודע, אם תרצו.
שאלות על זהות מגדרית, שומן והתקפי אכילה, גזענות, בדידות וני כור הורי וחברתי הם הנושאים שנד לר מעלה בטבעיות, ואיוריה של כהן מעניקים להם תוקף בזכות הקו המי נימליסטי, "השבור". "אם היה קיים ספר כזה כשהייתי קטנה, יכול מאוד להיות שהייתי מרגישה פחות בודדה", אומרת נדלר, בת ,46 מנחת קבוצות ובוגרת לימודי פוטותרפיה. "להיות לסבית צעירה בשנות ה 80 היה שונה מהיום. גדלתי במושב קטן והומוגני בעל אווירה סטרייטית מאוד, והיה קשר של שתיקה ובושה, שלא ממש ידעתי מה לעשות איתו. עם השנים הכרתי נשים במצבי וזה הקל את ההתמודדות. מובן שהיום זה לא אישיו".
"נולדתי בת, / הרגשתי בן - / מה זה בכלל להיות בת? / אני רוצה להיות בן! / זה החיים שלי, כן".
השיר משקף את החוויה שלך?
"לחלוטין. נולדתי בת אבל תמיד הרגשתי בן. בגילים קטנים מאוד, את או אתה עדיין לא מפנימים או ערים לחוקים החברתיים ואת לא שואלת את עצמך אם את יכולה להיות משהו אחר. רק כשאנחנו גדלים אנחנו מבינים שה ריחוף המגדרי הזה לא מתקבל טוב, ואז מתחילות בושה ושנאה עצמית. הטרנסג'נדרים של היום הם ההומואים והלסביות של האייטיז מבחינת הקושי להת קבל בחברה. השיר הזה חשוב לי כי כבר מגיל צעיר ילדים וילדות רבים מרגישים לא נוח בתוך הגוף של עצמם, וחשוב שהם והן יידעו שזה לגיטימי".
אחד השירים בספר עוסק במודל המשפחה האלטרנטיבי, שנדלר מקיימת גם בחייה האישיים. יש לה ילדה מבת זוג קודמת וכיום היא בזו גיות עם אישה שלה שני ילדים. "יש לי אח מאמא ואבא שלי / ואחות מבת הזוג של אמא שלי / יש לי שני אחים קטנים מאבא שלי / ומאשתו החדשה / ויש לי את הכלב אנריקה / אני לא זוכרת ממי בדיוק..."
עמדת הדוברת בשיר מפוכחת. מבחינתה, ריבוי האופציות הוא עניין יומיומי שאין להתעכב עליו.
"כן, כי זה באמת לא אישיו היום וגם הילדים שלי לא עושים מזה עניין מיוחד, אלא מתייחסים לזה לעיתים בהומור, כמו בשיר הזה. צריך להבין שלילדים היום הקיום של משפ חות אלטרנטיביות הוא מאוד טבעי בגלל השיח הפתוח שהם מנהלים עם ההורים שלהם, לפחות חלקם".
"אני ילדה שמנה, / אני אוהבת לא כול. / ובמיוחד כשעצוב לי - / אני חייבת לזלול / ואבא כועס עליי
וצועק עליי / ואני לא מבינה, / למה הוא כל כך מתעצבן? / בתמונות רואים שגם הוא היה ילד שמן".
לא חששת להוציא לאור ספר לא מיינסטרימי, שמדבר על נושאים מאוד רגישים? רק בתקופה האחרונה מנסים ליישם בשיח של המבוגרים את השי מוש במילה "שמנה" במקום הניסוחים המרוככים "מלאה" או "עסיסית".
"אני לא מפחדת מבוטות, אני גאה שהספר בועט. כשהייתי בשיחה בבית ספר, ילדים סיפרו סיפורים מלאים בכעס ובפחד וברגשות קשים, הם קו לטים המון ומבינים המון. ה'בעיה' שלי היא שאני שבויה של האמת, וגם כשהיא לא פשוטה אני לא יכולה לשים אותה בצד, אלא לעבור דרכה. רציתי להראות שיש כל מיני סוגים של ילדים וילדות, סוגים שונים של 'ילדויות'.
"למשל, יש עוד שיר שבו הדוברת מספרת מה קורה לה כשקוראים לה שמנה. היא אוכלת "עד שכואב / כי עדיף כאב בטן / מכאב לב'". זה מה שקורה לילדה כשאתם קוראים לה ככה. בבית שלנו יש שיח מאוד פתוח על שומן, וכשהילדים שלי התחילו לתייג ילדים לפי המשקל, ניסיתי להפוך אותם למודעים יותר".
לדעתך, הספר יתקבל בטבעיות גם מחוץ לתל אביב? לא סתם הספר יצא בהוצאה עצמית, אולי למיינסטרים הישראלי יהיה קשה לעכל אותו.
"פניתי להוצאות גדולות אך קיבל תי תשובות שליליות. חלק מההוצאות ציינו שאהבו, אך זה לא מתאים כרגע. אני מסכימה ששירים מסוימים עלולים להתקבל פחות, אבל כספר שלם הוא בועט ועדין במקביל, ומדבר לכולם".
"כשאת אומרת לי / שהחיים מור כבים / מרגעים קטנים / של אושר / ושצריך לדעת להסתפק במועט, / זה אומר שנוסעים לאילת?"
נדלר מספרת שהושפעה מהחירות המחשבתית והטקסטואלית של שירי הילדים מאת יהודה אטלס, יהונ תן גפן וחנוך לוין. "אחד מהקוראים אמר לי שהספר הוא כמו 'יהודה אטלס על ספידים', ואני עניתי: 'יותר כמו יהודה אטלס על ציפרלקס'", היא צו חקת. "אבל ברצינות, חשוב לי שהספר הזה יגיע לכמה שיותר ילדים וילדות, שירגישו פחות לבד".