השכול שלכם - הצו שלנו

ה שבת, 12 בפברואר .2003 טלפון. אני מתעורר. מהעבר השני קצין החימוש של הגדוד. "המג"ד, טנק של פלוגה כ' עלה על מטען בדוגית". לימים קראתי לה השבת השחורה. זה היה סוף השבוע הראשון של הגדוד בצפון רצועת עזה, שבמהלכה נהרגים ארבעת אנשי צוות הטנק. המפקד דורון כהן, התותחן נועם בהגון, איתי מזרחי הנהג ואלכסיי בליצקי הטען קשר ז"ל.

יום חורפי במיוחד. נכנס לרכב ומתחיל בנסיעה מהירה. הכבישים ריקים. הנסיעה לא נגמרת. אני בקשר עם קצין החימוש מאזור האירוע. תמונות יוצאות לתקשורת. הטנק בוער. קשה להשתלט על האש. בתחילה לא יוד עים מה עלה בגורל הלוחמים. מתפללים. מחשבות רצות בראש. ואז מבינים, כל הארבעה הרוגים. הכרתי אותם. כך זה בגדוד שריון. המג"ד מכיר את לוחמיו. הפעם היה זה צוות מיוחד. לוחמים ותיקים שביקשו לבצע פעילות מבצעית ברצועה. יכלו לבחור אחרת. תחושת האחריות, השליחות והרצון להיות במקומות המורכבים הביאו אותם לפעילות, שהפכה להיות הפעילות המבצעית האחרונה.

מספרים למשפחות, לחיילים בגדוד. כל אחד ותגובתו. לוויות. ארבע, כמעט במקביל. מתפצלים. חוזרים לגזרת עזה. שבעה. פעילות מבצעית. תחושות מעורבות של עצב, הצורך להמשיך, חששות. התמודדות של לוח מים עם אובדן חברים לנשק. התמודדות של משפחות שברגע השתנו חייהם ללא היכר. חיים שמשתנים לעולם.

כל יום הוא יום זיכרון עבור המשפחות השכולות. חשבתי שהזמן עושה את שלו. טעיתי. הזמן מעצים את החלל שנוצר, את המחשבות על הפסד החיים, מחשבות שלא ירפו לעולם.

אנשי השריון ממשיכים להיות דרוכים ומוכנים לכל משימה. כך קרה בשבת האחרונה לפנות בוקר, בה הוקפץ צוות טנק למשימה מבצעית בגבול מצרים. אני שולח את תנחומיי למשפחת ההרוג ואיחולי החלמה לפצועים. רגע לפני יום העצמאות ה ,70 עם ישראל יפקוד את בתי העלמין ויעצור לרגע לה צדיע למשפחות השכולות. להצדיע ללוחמים שלא שבו. שהיו שם עבורנו.

חיל השריון וצה"ל כולו, מצדיע לכם משפחות יקרות. סיפור חייכם הוא סיפור חיינו. הוא סיפור הדרך של מדינת ישראל. המחיר שלכם הוא הצו שלנו. המחיר שלכם הוא עצמאותינו, ועליה נמשיך להילחם עד אין קיץ.